ציטוטים
“המשמעות של החוק הזה היא אחת: פוליטיזציה מוחלטת של אכיפת החוק. אם החוק הזה עובר, השר הוא שיקבע מי ייחקר, מי יישפט ומי יקבל חסינות.
“כי אני לא רוצה ועדת קישוט, אני לא רוצה שהחתול ישמור על השמנת, אני רוצה ועדה ממלכתית, חקירה. מותר לנו, מותר לנו לדעת את האמת.
“אם היום אני עדיין לא מסוגלת להסתובב בדשא הפרטי שלי, ואם הנכדה שלי מבקשת ללוות אותה לשירותים, זה ביזיון אחד גדול וצריכים להתבייש.
“בואו נגיד את האמת בלי לייפות אותה: מה שאתם מנסים לעשות כאן הוא מהלך פוליטי דורסני. אתם לוקחים תפקיד מקצועי עצמאי שאמור להגן על הציבור מפני שחיתות שלטונית, מפני שרירות לב של שרים, ומכפיפים אותו לפוליטיקאים.
“איך אני יכולה לדעת שכשהבת שלי חזרה לקיבוץ כפר עזה היא בטוחה עכשיו? איך אני יכולה לדעת שאנחנו בטוחים? עינינו הרואות, חמאס, ברוך השם, שיקם את עצמו בכל הלב. כבר יש לו כמות מחבלים יותר ממה שהייתה לפני כן.
“עינינו הרואות, חמאס, ברוך השם, שיקם את עצמו בכל הלב. כבר יש לו כמות מחבלים יותר ממה שהייתה לפני כן.
“הכי מקומם לשמוע אותך מדבר שוב על אחדות, אחדות לאומית. אחדות לאומית לשווא. אל תאמינו לשום מילה. זה לא אחדות, זה קמפיין, כי מנהיג שבאמת דואג לעמו, עומד באומץ מול כל הערוצים, מול כל חלקי העם, לא רק מול מי שמוחא לו כפיים.
“אדוני ראש הממשלה, ערב היום ה-1,000 לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, בתולדות הציונות, זו התשובה שלך? אנחנו נחנקים מדמעות, את משקל האובדן הלאומי שלנו אנחנו נושאים על כתפינו, ואתה סופר קילוגרמים בחדר כושר?
“אז אבא של רוני עונה לך בכזאת תגובה: "גם אני ירדתי במשקל מאז, אין תיאבון כשמגדלים ילדה מתה".
“בנימין נתניהו זה זרע השטן, אדם כל כך רע. הוא לא מנותק, הוא לא זחוח, הוא פשוט רע. כל המהות שלו רעה. לא נשכח ולא נסלח.
“אבל שיא הניתוק היה כשנשאל: מה השתנה בך מאז ה-7 באוקטובר? אתם יודעים מה הייתה התשובה שלו? רזיתי, אני מתעמל. אדוני ראש הממשלה, ערב היום ה-1,000 לאסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, בתולדות הציונות, זו התשובה שלך? אנחנו נחנקים מדמעות, את משקל האובדן הלאומי שלנו אנחנו נושאים על כתפינו, ואתה סופר קילוגרמים בחדר כושר? אלפים נושאים פצעים בלתי הפיכים, גופניים ונפשיים, ואתה מתגאה באחוזי השומן שלך?
“אז אני רוצה לשאול אותך, אדוני ראש הממשלה: של מי אתה בדיוק ראש הממשלה? של אולפן אחד? של בייס אחד? מי שבורח מכל במה אחרת אומר לעם בקולו שלו: אני לא ראש הממשלה של כולכם.
“זה לא אחדות, זה קמפיין, כי מנהיג שבאמת דואג לעמו, עומד באומץ מול כל הערוצים, מול כל חלקי העם, לא רק מול מי שמוחא לו כפיים.
“ראש הממשלה מתראיין לערוץ הבית שלו, לערוץ המלטף, המהנהן, והוא מסרב בעקביות ובפחדנות להתמודד מול עיתונאים שלא הונחו מראש לשאלות.
“כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחר מדינת ישראל תציין נקודת זמן מצמררת: 1,000 ימים – 1,000 ימים של שכול, של קהילות שנהרסו, של משפחות שנמחקו; 1,000 ימים שבהם נפש העם הזה לא מצאה מנוח. ובערב המצמרר הזה, מה מקבל הציבור הישראלי מראש הממשלה? לא, רק אל תתבלבלו, זה לא כל הציבור הישראלי. ראש הממשלה מתראיין לערוץ הבית שלו, לערוץ המלטף, המהנהן, והוא מסרב בעקביות ובפחדנות להתמודד מול עיתונאים שלא הונחו מראש לשאלות.
“אני אגיד לך, אדוני ראש הממשלה, מה השתנה אצלנו, ואני אתחיל דווקא מהוריה של התצפיתנית רוני אשל. אז אבא של רוני עונה לך בכזאת תגובה: "גם אני ירדתי במשקל מאז, אין תיאבון כשמגדלים ילדה מתה". ואימא של רוני עונה לך: אני ירדתי 8 קילוגרמים מה-7 באוקטובר, 34 ימים שלא ידעתי איפה רוני, ואחרי שבאו להודיע לנו שלא נחבק אותה יותר. אה, וגיהינום זה לאבד את הילדה שלי, לא לחבק אותה יותר, לא לנשום אותה יותר, לזכור כל יום, כל שעה, כל דקה, כל שנייה, שלא הייתי איתה ברגעים האחרונים, שהמוות שלה היה כל כך אכזרי.
“ואני רוצה להתפלל למענכם, ולומר לכם: הדרום והעוטף פורחים; יש הגירה מצוינת; הפריחה, תרתי משמע, קיימת.
“עמדנו שם כדי להביע תמיכה באנשי הצפון, ולהגיד להם בקולנו, תושבי שדרות והעוטף: לאורך שנים חווינו את מה שאתם חוויתם.
“אני קוראת למערכת החינוך, הילדים האלה לא שקופים. הזעקה שלהם היא האחריות שלנו. והילד הזה הוא לא תיק ולא מקרה. הוא ילד שזקוק למישהו שישמיע את קולו כי הוא לא היה יכול להשמיע אותו מול הדלת הנעולה.
“אני קוראת למערכת החינוך, הילדים האלה לא שקופים. הזעקה שלהם היא האחריות שלנו. והילד הזה הוא לא תיק ולא מקרה.
“כבוד היושבת-ראש, אפשר שקט? חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בכמה שאלות מאוד מאוד פשוטות. השאלה הראשונה היא בעצם מה היה קורה אם אזרח היה מקבל זימון לחקירה כחשוד, ומחליט שהוא לא מגיע. מה היה קורה אם אותו אזרח היה אומר למשטרה: לא מתאים לי, אני עסוק, אני לא מכיר בסמכות שלכם, או פשוט מתעלם? אני אגיד לכם, התשובה מאוד ברורה: המשטרה הייתה פועלת כדי להביא אותו לחקירה, כי במדינת חוק אי-אפשר לאפשר לאדם לבחור את החוק ולהחליט אם הוא חל עליו או לא.
“אזרחי מדינת ישראל, אם הייתי צריכה להוציא עכשיו פוסט, הייתי רושמת: ללא מילים. זה מה ששמעתם. אתם לא מעניינים אותם. לא אכפת להם. הם עשו עבירה, גנבו, לקחו. היו כל מיני עדויות מאוד מאוד קשות, אבל החסינות שומרת עליהם. אותה חסינות שהייתה אמורה בעצם לשמור עליהם בתפקידם, הופכת להיות חסינות גם כשמדובר לא רק בחטא, בעוון, בפלילים. אלה פניה של הממשלה הזו.
“חבריי חברי הכנסת, אני אומר לכם בכנות, כאזרחית, כעורכת דין, כמי שהגיעה לכנסת מתוך אמונה עמוקה בשירות הציבורי, לא האמנתי למה שראיתי כאן. אני לא מאמינה שבמדינת ישראל בשנת 2026 נצטרך להגיש הצעת חוק שאומרת: חבר כנסת צריך להתייצב לחקירה. לא האמנתי שנבחרי ציבור יעמדו מול מצלמות ויציגו את ההתחמקות שלהם כאילו הם קורבן. לא האמנתי שיהיה מי שינסו לשכנע את הציבור שאין לו צורך להתייצב לחקירה.
“אתם לא מעניינים אותם. לא אכפת להם. הם עשו עבירה, גנבו, לקחו. היו כל מיני עדויות מאוד מאוד קשות, אבל החסינות שומרת עליהם.
“איזה לילה טוב? איך אפשר לישון? יש נשים שיכולות להירצח בגלל - - - שלהם.
“אותה חסינות שהייתה אמורה בעצם לשמור עליהם בתפקידם, הופכת להיות חסינות גם כשמדובר לא רק בחטא, בעוון, בפלילים.
“חבריי, אני מאמינה גדולה בחסינות פרלמנטרית. החסינות היא אחד הכלים החשובים ביותר בדמוקרטיה. היא נועדה להבטיח לחבר הכנסת שהוא יוכל למלא את תפקידו ללא פחד, היא נועדה להגן על נבחרי הציבור מפני התנכלות שלטונית, והיא נועדה לאפשר לנו לומר את האמת גם כשהיא לא נוחה לשלטון. אבל חסינות מעולם לא הפכה להיות חסינות מפני החוק. היא מעולם לא נועדה לאפשר לחבר כנסת להתעלם מזימון לחקירה. היא מעולם לא נועדה להעניק למישהו מעמד של אזרח-על.
“הצעת החוק שלי קובעת כי חבר כנסת שלא יתייצב לחקירת משטרה שאליה זומן כחשוד בעבירה פלילית לאחר שנעשה מולו תיאום, לא יוכל ליהנות מהחסינות מפני מעצר שמעניק לו החוק.
“ולכן, היום אני רוצה להביא הצעה מאוד מאוד פשוטה – פשוטה, הגיונית, דמוקרטית ובעיקר הכרחית. הצעת החוק שלי קובעת כי חבר כנסת שלא יתייצב לחקירת משטרה שאליה זומן כחשוד בעבירה פלילית לאחר שנעשה מולו תיאום, לא יוכל ליהנות מהחסינות מפני מעצר שמעניק לו החוק. ושיהיה ברור, זה לא שאני רוצה לפגוע בחברי כנסת, לא בגלל שאני רוצה להחליש את הכנסת. בדיוק ההפך, אני רוצה להציל את כבודה של הכנסת. אני רוצה להחזיר לציבור את האמון בכך שהמקום הזה אינו מקלט למי שמנסה לברוח מבירור אמת.
“אני אגיד לכם, התשובה מאוד ברורה: המשטרה הייתה פועלת כדי להביא אותו לחקירה, כי במדינת חוק אי-אפשר לאפשר לאדם לבחור את החוק ולהחליט אם הוא חל עליו או לא.
“וכאן בדיוק נמצאת הבעיה. כי בשנים האחרונות ביתר שאת, ובתקופה האחרונה במיוחד, אנחנו רואים תופעה מסוכנת: לא ויכוח על גבולות החסינות, לא דיון משפטי לגיטימי, אלא ניסיון להפוך את החסינות למגן אישי, למחסה, לדרך להתחמק. וזה רגע מסוכן, רגע מסוכן למשכן הכנסת ולכנסת, מסוכן לאמון הציבור ומסוכן לדמוקרטיה. כי שברגע שנבחר ציבור אומר לציבור: אתם חייבים לציית לחוק; אני לא – הוא בעצם שומט את הקרקע מתחת לכל מערכת שלטון.
“כי בשנים האחרונות ביתר שאת, ובתקופה האחרונה במיוחד, אנחנו רואים תופעה מסוכנת: לא ויכוח על גבולות החסינות, לא דיון משפטי לגיטימי, אלא ניסיון להפוך את החסינות למגן אישי, למחסה, לדרך להתחמק.
“אני רוצה לומר – אני לא אמשיך, אבל חובה באמת לקרוא את הפוסט הזה, להבין שניתן לשלב את החיים, גם של הצבא וגם את היהדות, ולא להיות שונים ולא לברוח מאחריות ומנטל.
“כשאנחנו רואים אלפי חרדים – ותאמינו לי, אני לא מצליחה להבין, כמה זמן יש להם? ללכת, להפגין, וכל אחד נראה, מה זה, הם יכלו להיות עם המדים ממש מושיעים. יש להם זמן, במקום לשבת וללמוד תורה וללכת למדרשות – לעמוד ולהפגין ולחסום ולטלטל כל מיני מכוניות.
“אני רוצה לספר לכם, וזה לא סוד, זו קדנציה הראשונה שלי. זו אולי העבודה הכי נוראית שהרגשתי בה. ממרום גילי חשבתי שאני באה למשכן כדי לתרום לאזרחים.
“ואני קוראת לממשלת ישראל, תצילו את אנשי הצפון, זה בני עמנו, ואנחנו חייבים להיות עם אחד. הגיע הזמן כבר לאחדות, לשקט ולניצחון אמיתי.
“כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באמת שואלת: למה קריאה ראשונה? למה לא מתקדמים? למה לא שנייה ושלישית? הרי זה לא ברור שאתם בעצמכם הצבעתם על פיזור הכנסת? אז מה אתם רוצים להרוויח עכשיו?
“לא יעלה על הדעת שמגיעים לכאן נציגים ועוד לא קבעו להם שום זכויות, ולא שום מצב כלכלי, ואנשים שם קורסים. ואני שואלת: מה? מה קורה במדינה הזו? הרי אנחנו רואים איפה הכספים, יש כספים, ברוך השם, מפה ועד הודעה חדשה. איך יכול להיות שאנחנו ממשיכים להזניח את הצפון?
“עד עכשיו יש לנו חששות, ואנחנו יודעים ששום ניצחון לא קרה. וכל בוקר אני מתעוררת לחשש הזה, מה יקרה אם הם יחליטו שהרחפנים – שאנחנו כבר יודעים על הסוגיה הזו מספיק זמן ולא מצאנו פתרון, ואנחנו יודעים שבמדינות לידינו יש פתרונות.
“וזה עצוב לי, כי אני חושבת שנבחרי ציבור צריכים לראות רק את הציבור. אנחנו לא עושים טובה לאף אחד. נבחרנו כדי לעבוד, להיות שם בשבילם – לא בשביל עצמנו, לא בשביל האינטרסים שלנו ולא כדי לרצות את הבייס שלנו.
“הם כמו גויים - - - יהודים אמיתיים בכלל. זה כתוב בתורה?
“ובסוף אתה מקבל את האישור שאתה עורך דין, ואתה יוצא ואתה אומר, רקטות וקסאמים, ופחד ובכי, ואנחנו ממשיכים לחיות את חיינו.
“בגלל שהם ילדים בכיתת תקשורת בבית הספר לא תדאג שגם הם יצאו, בדרך כזו או אחרת, לטיול? זו שערורייה.
“היום, לאחר הכנס, נפגשתי בלשכתי עם קבוצת ילדים עם צרכים מיוחדים שהגיעו מקריית מוצקין, ושם שמעתי דברים מטלטלים: ילדים שמאיימים עליהם בסכין יושבים בבית – והמאיים נמצא בכיתה. למה הוא נמצא בכיתה? כי יש לו קשרים. הורים מפחדים להתלונן כי יתנקמו בילדים שלהם – במדינת ישראל 2026 הורים מפחדים להתלונן, כי אם הם יתלוננו או יעלו איזושהי הערה או הארה יחסלו איתם חשבונות, עם הילדים שלהם.
“אתם זוכרים, לפני שיצאנו לערב פסח היה איזה חוק ששר הטיקטוק העלה כאן, השר לביטחון כלום – חוק מוות למחבלים.
“לפני ההצבעה, וגם אחרי, העליתי סרטון שמסביר את המשמעות – למי ששכח, מה לעשות, אני גם עורכת דין, אני מסוגלת לקרוא חוק ולהבין כמה שהוא חוק לא נכון.
“חברים, ילד בן שש מדבר על דקירה כאילו הוא נותן איזו סוכריה. שימו לב לנרמול. וכשהוא אומר: אני דוקר אותך – אני לא אתפלא שלמוחרת הוא יצא עם סכין, כי צריך לדקור עם משהו.
“אבל היום אני דווקא רוצה להתחנן, להתחנן, לשנות את הממשלה הנוראית הזאת. לא יעלה על הדעת שקורים כאן דברים בשטח ואנשים עסוקים בלשמור על הכיסא שלהם, ופחות אכפת להם מהאזרחים.
“ואני שואלת, עד כמה? שנתיים ומשהו אירוע עזה לא הסתיים? ואנחנו עכשיו ממשיכים עם אירוע איראן. ולמה לא מתקבלות פה החלטות נחושות שרואות את טובת מדינת ישראל והאזרחים שלה?
“אדוני השר, אני חושבת שמי שמבולבל פה זה הרשות המבצעת, שרוצה להפוך להיות הרשות השופטת. אז זה לא יקרה, היא תישאר רשות שופטת, יישאר בג"ץ, נכבד את נשיא בית המשפט; וכעורכת דין – שיסתכלו כל אלה שצריכים לתת את הדין, וזה הזמן לעשות את זה.
“חברים, זה כבר לא הוראת שעה, זו כבר צריכה להיות חקיקה. צריך שיהיו לנו דברים מסודרים, איך פועלים בזמן אמת.
“עכשיו אנחנו מגיעים מוועדה, ולא יעלה על הדעת שאנשים עם צרכים מיוחדים צריכים לחכות 14 יום, ויש אנשים מבוגרים, ויש אנשים שיושבים בבית עם הילדים, ואנחנו לא יכולים להרשות – כל אזרח במדינת ישראל צריך לקבל מהיום הראשון, הוא לא אשם שיש מלחמה במדינת ישראל.
“ואני גם קוראת לממשלת ישראל, לגורמי הביטחון: אני בטוחה שאתם רואים מה קורה שם. בבקשה, תילחמו להסיר את האיום הזה מעלינו.
“בזמן שהחיילים שלנו נלחמים, יש מי שנלחם פה על כספים קואליציוניים, על ג'ובים. בזמן שמשפחות קורסות, יש מי שמחלק תקציבים למשרדים מיותרים. בזמן שהורים לא סוגרים את החודש, הממשלה עסוקה בשיקולים פוליטיים. חברים, זה ניתוק, זה ניתוק מוחלט וסדר העדיפויות מעוות.
“צריך לומר ביושר, המלחמה הזו מוצדקת. חיילי צה"ל, המפקדים, אנשי המילואים וכוחות הביטחון נלחמים בגבורה ומגנים עלינו.
“ואני גם קוראת לממשלת ישראל, לגורמי הביטחון: אני בטוחה שאתם רואים מה קורה שם. בבקשה, תילחמו להסיר את האיום הזה מעלינו. עם ישראל חי, אנחנו פה כדי להישאר, שלא תהיה אשליה לאף אחד.
“לכן הצבעת האי-אמון היום היא לא רק הצבעה פרלמנטרית – היא קול של אזרחים עובדים, של הורים, של עצמאים, של בעלי עסקים, של חיילים, של מילואימניקים, שדורשים מהממשלה סדר עדיפויות נכון.
“אתם יודעים מה מפחיד יותר? שכשבסרטונים ראינו את השיירות של האוכל שנכנס של החמאס, אז ראינו גם כמה רכבים של האו"ם עם הכיתוב שלהם – כאילו לא היה 7 באוקטובר, לא נרצחו אנשים, אין עדיין אנשים מחוץ לבתים שלהם, אנשים לא פוסט-טראומתיים – כלום, לא היה שם כלום. היה 7 באוקטובר, נטבחו, נרצחו, חיילים שלנו נפלו – והם, איזה יופי, החמאס המורתע ככל הנראה עדיין משמש כנכס.
“אבל רק שתדעו, ואני אומרת לכל אזרחי מדינת ישראל – אנחנו יודעים שיש המון זירות, אנחנו במלחמה הכי צודקת שבעולם, אבל החשש ממשיך לגבור, כי כשהיום אני צופה ומתחיל להסתמן שיהיה איזה הסדר – איזה יופי, איך אני רואה את מה שעברנו ב-7 באוקטובר חוזר. אני לא רוצה להפחיד, חלילה, אזרחי מדינת ישראל, ממש לא, אבל אני מרגישה שיש לי צורך להתריע.
“על כל פנים, חבריי חברי הכנסת, כשארגון טרור הופך להיות מקור לפרנסה; כשהוא מעסיק 30,000 חמושים – חברים, 30,000 חמושים – הוא מפרנס אותם. אותם 30,000, טעמנו את טעמם המר, את האכזריות שאי-אפשר לתאר. זה לא רק איום ביטחוני, יש שם שליטה אזרחית.
“זו שקוראת לנו "מופקרים", זו אחת שעל ראשה מרחפים תחקירים של שוחד, מרמה, גניבת כספים, עמותות, דולרים של טייוואן, שאין לנו הסברים.
“אני הייתי בלשכה כששמעתי אותה מתנהלת כאן, ואני באמת עולה היום כדי להציב מראה מול שרה בממשלת ישראל, אישה שהפכה את דוכן הממשלה לבימת רעל, זלזול ובריונות.
“אני חייבת לומר, אחרי כל כך הרבה שעות, כשאנחנו יודעים שהמטח הבליסטי ממשיך ומשפחות רבות וילדים נמצאים בממ"דים, וכנסת ישראל עוסקת רק במה שחשוב לעצמה – ממשלת ישראל.
“אני מסתכלת ואני אומרת: חברים, למדינת ישראל לא חסר כסף. תנווטו אותו למקומות הנכונים. ואלה, אדוני, לוחמי הצדק, עובדים סוציאליים, לוחמים וכו'.
“אגב, אני גם רוצה להגיד שאני מאוד מעריכה שראיתי שעכשיו עשו משאל טלפוני ל-81 מיליון למיגונים בארץ. למה 81? אדוני, כל המדינה שלנו. זה כבר לא העוטף וזה לא רק שדרות, ואנחנו גם לא מדברים כאן על הצפון, במרכז.
“אדוני ראש הממשלה, עשית דברים יפים, למה לחרבן הכול, למה להרוס את מה שעשית? למה ציר פילדלפי, רפיח – וואו, איזה קמפיין עשית – ואללה, הוא פתוח. איך אני ישנה בלילה, אדוני ראש הממשלה, איך אפשר לישון ככה?
“ומה אתה עושה, מנרמל פטור? מה קרה לך, אתה באת מהסיירת, לא? אתה מנרמל פטור, אדוני ראש הממשלה? ימין מלא על מלא?
“הרי הוא ממשיך ומתגבר ומתעצם, אנחנו יודעים את זה, אדוני, הם עוד לא עברו, הם לא הלכו לשום מקום. הם שם, הם עוד עושים מפגנים, והם ממשיכים להראות כמה הם חזקים. אז איזה ניצחון בדיוק הבאת?
“כן, אדוני. כבוד השר, מאחר שהשירותים במסגרת שב"ן מבוססים על תשלום מראש של המטופלים ואחר כך יש החזר, כיצד ניתן לטעון שאין פגיעה בזכאות ובפועל מי שבעצם מסוגל לשלם זה מי שיש ביכולתו לשלם על הטיפולים הנוספים האלה. מה אדוני אומר בנושא זה?
“כבוד השר, לאחרונה פורסמה טיוטה שמטרתה לבטל את הזכאות לרכיבה ושחייה טיפולית שנועדו להיטיב עם אזרחים המתמודדים עם קשיים רגשיים, התפתחותיים ונפשיים.
“כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שעות המתנו למוצא פיהם של המפלגות החרדיות, האם יתמכו או לא יתמכו בהצעה. השיח סביב חוק ההשתמטות מנסה לצייר בפנינו מציאות שקרית ופשטנית, כאילו יש רק שתי אופציות: או תורה או שירות, או בית מדרש או אחריות למדינה. אבל המציאות חברים, מורכבת הרבה יותר והיא גם הרבה יותר אמיצה.
“בחור ישיבה שנכנס למסגרת שירות חרדית, אינו נושר, אינו מתפשר ואיננו עוזב. הוא נשאר בחור ישיבה, גם כשהוא על מדים. הראש בסוגיה, הלב בבית מדרש ואחריות על הכתפיים.
“הוויכוח האמיתי איננו בין תורה לצבא, הוא בין קיצוניות מתבצרת, בין חקיקה שמעמיקה נתק, בין מדיניות שמאפשרת בחירה, אחריות ושילוב. בזמן שיש מי שמנסה לעגן השתמטות בחוק, יש מי שבוחר בדרך אחריות.
“מי שבאמת דואג לעולם התורה מבין שהוא מתקיים דווקא, דווקא כשהוא מחובר לעם, לחברה, למציאות החיים ומי שבאמת דואג לביטחון המדינה, מבין ששירות מתוך אמונה, ערכים, מחויבות רוחנית היא כוח ולא איום. הוויכוח האמיתי איננו בין תורה לצבא, הוא בין קיצוניות מתבצרת, בין חקיקה שמעמיקה נתק, בין מדיניות שמאפשרת בחירה, אחריות ושילוב. בזמן שיש מי שמנסה לעגן השתמטות בחוק, יש מי שבוחר בדרך אחריות.
“אנחנו מאמינים בלומדי תורה, ואני חושבת שיש את כל התנאים ללמוד תורה בצבא הגנה לישראל.
“את אבא שלי הם לא מיהרו להחזיר מהשבי והוא נרצח שם בגלל איזה קשקוש על ניצחון מוחלט שאנחנו עוד מחכים לו.
“כששאלנו למה לא השתנתה התקינה של הדלתות, התשובה הייתה: האיום לא השתנה. אם האיום לא השתנה, אז למה אתם שולחים אנשים לגור כאן, ועוד בלי דלתות שחסינות לירי?
“אז אני רוצה לאחל שלא נחווה את הנורא מכול, שראש הממשלה ייקח כבר אחריות, יניח את המפתחות וילך הביתה.
“ומאידך, אני מאוד מאוד מוטרדת, כי השבוע התקבלה החלטה, שמדללים את חיילי המילואים בקיבוצים, אפילו בלי לשתף את הרבש"צים.
“אפס שוויון בנטל, עשרות אלפי מילואים שנושאים בנטל של המדינה הזו וממשיכים לקדם את חוקי הפטור שמייצרים יוצאי דופן בנטל, ולכן אני חושבת, כבוד היושב-ראש, הסיפור של מדינת ישראל, 20% עוני, שתי מיטות אשפוז לנפש ואפס לקיחת אחריות ושוויון בנטל. התקציב הזה, לצערי, לא משקף את המציאות האמיתית של מדינת ישראל.
“כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אני רוצה, מן הסתם, לדבר על התקציב שעבר בקריאה ראשונה. אני אדבר רק באמצעות שלושה מספרים שמספרים את כל הסיפור. המספר הראשון: 20% מאזרחי מדינת ישראל חיים בעוני, ולדאבוני, בתקציב הזה לא ראינו איזה תמיכה, איזה ניסיון לשדרג את חייהם; משפחות שנלחמות בהוצאות, ילדים שגדלים על סף הקושי הזה, שלא לדבר על ילדים רעבים במדינת ישראל, שלדאבוני, עדיין יש.
“זו באמת שערורייה שאנחנו בשנת 2026 ובתי החולים עמוסים, מיטות בפרוזדורים, צוותים מותשים והתקציב לא רק שלא משקם – תסתכלו מה קורה עוד בבאר שבע, בית החולים הגדול שלנו בדרום, שלא לדבר על זה שאין מספיק בתי חולים ויכול להיות שאם היו לנו בסביבה, ב-7 באוקטובר עוד יכולנו להציל.
“מצד אחד, סוגרים איזשהו פרק של 7 באוקטובר, אבל יש לנו עוד המון המון מה לסגור. המון אזרחים שסובלים עדיין מפוסט-טראומה – לדאבוני, אני גם חלק מהם – והמון אנשים שאיבדו את היקר להם מכול, ובכל בוקר עוד קמים, אולי מתוך מחשבה שמדובר בחלום רע, שכנראה באחד הימים יתפוגג.
“ואז מגיע מי שהוא תמיד המציל הלאומי, מציל האירוע, ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא כמנהיג עם דרך, אלא בכיבוי שרפות של קואליציה מתפוררת. זו לא ממשלה – זו מערכת הישרדות.
“זה תקציב סקטוריאלי, מפלה, שמזרים כסף למקורבים ומפקיר מערכות שלמות – רווחה, חינוך, בריאות.
“מנסים לחוקק חוק שמקדש אפליה בדם; דם אחד יישפך ודם אחר יקבל פטור. הילדים של הציבור העובד, המשרת, המשלם, הילדים של האחרים שיישארו מאחור. זה לא ערכי, זה לא מוסרי וזה בטח לא יהודי ולא ציוני.
“לכן אנחנו שוב בהצבעת אי-אמון. אי-אמון בממשלה שמפצלת את העם, שבורחת משוויון ומעדיפה הישרדות פוליטית על עתיד המדינה. מדינת ישראל ראויה ליותר, האזרחים שלנו ראויים ליותר, והילדים שלנו ראויים לביטחון, לשוויון ולתקווה.
“תודה, כבוד היושב בראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, כמה היה עצוב לי שוועדת השרים בחרה להצביע נגד ולדחות את הצעת החוק. זו הצעת חוק שהוגשה ועמדה על שולחן השרים כבר בנובמבר 2024, לאור המציאות.
“מאז אוקטובר 2023, בעלי ובעלות עסקים רבים נקלעו למציאות שהם לא בחרו בה. מציאות ביטחונית קשה, ממושכת, מטלטלת, שבה חלק מהיישובים נפגעו עמוקות, וחלק מהעסקים עדיין לא חזרו לפעולה ולפעילות מלאה – אפשר שקט?
“אני מציגה היום את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס לבעלי עסקים בחבל תקומה ובקו העימות). זה חוק שנולד מהמציאות, לא מכותרת, לא מאידיאולוגיה כלכלית מופשטת, אלא מהשטח, מהיישובים ומהעסקים. כשאני קוראת את דבריי, אני אשמח מאוד שתעצמו את העיניים, תראו מה קורה בקריית שמונה, תראו ביישובים, באזורים שעוד לא חזרו בתקומה, ואני מקווה שמשהו, שאיזה מיתר יזוז בליבכם.
“מח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים, קיימת רק מסיבה אחת ברורה: כדי שמי שמחזיק בכוח, בנשק ובסמכות, ידע שיש עליו פיקוח – פיקוח עצמאי, חיצוני, בלתי תלוי.
“הממשלה טוענת שהיא מחזקת את מח"ש, אבל עצמאות לא נמדדת בסיסמאות, היא נמדדת במי שממנה, מי שמפקח, מי יכול להשפיע. החוק הזה שותק בשאלות הקריטיות האלה.
“אני רוצה להזכיר לאדוני ראש הממשלה את החטוף האחרון שלנו, שמונה מאות עשרים ותשעה ימים. רן גואילי, אנחנו מחכים לך ונעשה את הכול – אתה תחזור לקבורה בישראל.
“כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בליץ חקיקה לא הגיוני. כשכל מדינת ישראל עוד מלקקת את פצעיה, הורים שבורים וכואבים את מות ילדיהם, אני בוחרת דווקא להקדיש את הזמן שעומד היום לרשותי לזכרו של סמל ריף הרוש ז"ל.
“החוק הזה לא מתמודד עם הבעיות האמיתיות – לא עם חקירות שנמשכות שנים; לא עם סגירת תיקים בלי הסברים; לא עם תחושת חוסר האיזונים והבלמים; חוסר האונים של אזרחים שהתלוננו ולא קיבלו תשובות. במקום לטפל בכשל, הממשלה מטפלת במנגנון, וזו טעות חמורה.
“הוצאת מח"ש ממשרד המשפטים לא מחזקת פיקוח – היא מחלישה אותו. היא מנתקת את מח"ש מהעוגן המשפטי, מהאיזונים ומהבלמים, מההגנות המקצועיות שהיא חייבת. בשעה שהכוח המשטרתי רק הולך ומתרחב, הממשלה בוחרת להחליש את הגוף שאמור לבקר אותו.
“אנחנו חייבים כיוון אחר – איתור מוקדם לא כסיסמה, אלא כמדיניות. חיזוק שירותי בריאות הנפש בקהילה עם תקנים, תקציבים ונגישות אמיתית.
“איך ייתכן שמערכות החינוך, הרווחה והבריאות עדיין לא מחוברות באמת כשמדובר בנפש של ילדים? זה לא כישלון של משפחות, זה לא כישלון של ילדים – זה כישלון מערכתי.
“אז מנתונים שפורסמו בידיעות אחרונות, ב-ynet, אדוני הנכבד, נתונים שמטלטלים כל הורה, כל מחנך וכל מי שאכפת לו מהדור הבא: בשנתיים האחרונות, עלייה של 60% במספר הילדים ובני הנוער שמגיעים למיון בגלל מצוקה נפשית וסיכון אובדני. בשנה אחת בלבד כמעט 1,000 פניות. על זה לא מספרים. אלה גם לא מספרים – אלה ילדים.
“ואני אומרת כאן בקול ברור: אנחנו לא מבקשים נקמה – אנחנו דורשים חקר אמת; לא בשביל כותרת ולא בשביל ועדות – בשביל לדעת איך מדינה שהפקירה את אזרחיה תדע לטפל בפעם הבאה.
“היא ביקשה דבר אחד: היא ביקשה לטייח – לטייח את המחדל, לטייח את הבריחה, לטייח את האחריות. מי שמטייח את הטבח שותף לו.
“עליי ירו מחבלים בבית. את הבת שלי כמעט רצחו בכפר עזה, אז אל תדבר שטויות.
“אבל לא היה צריך נס, היה צריך מבוגר אחראי אחד; היה צריך מדינה שתאמר: ילדה לא מתמוטטת אצלנו בשקט; ילד לא מתפרק כשאנחנו מסתכלים הצידה.
“זה לא עוד מקרה וזה לא עוד כתבה, זו מגפה חברתית שמחייבת התערבות לאומית. המגמה הזאת לא מבחינה בין מרכז לפריפריה, בין יהודים לערבים, בין חילונים לדתיים. חרם הוא רעל שקיים בכל כיתה, בכל בית ספר, בכל עיר.
“החוק הזה לא נולד בחדר ישיבות, הוא נולד מבכי של ילדה מתחת לשמיכה; הוא נולד מהורים שאיבדו אימון במערכת; הוא נולד מעשרות מקרי התאבדות וכמעט התאבדות של בני נוער. בחודשים האחרונים הוא נולד ממציאות, לא מהפוליטיקה.
“כבוד היושב-ראש, הסיפור של ליאל הוא לא סיפור, הוא כתב אישום. זה כתב אישום נגד מערכת שלא הייתה מצוידת בכלים; נגד המדינה, שלא קבעה תקנים, לא קבעה מנגנוני פיקוח, לא נתנה להורים ולמורים הכשרה מתאימה, לא יצרה קשר בין ילדים פוגעים לנפגעים, לא זיהתה סימנים, לא עצרה בזמן. אנחנו עומדים כאן, במליאת הכנסת כדי לתקן את המציאות הזאת, כי אחרי ליאל אין לנו את הפריבילגיה להתעלם.
“ארבע שנים וחצי של חרם בבית הספר היסודי, שנה נוספת בחטיבה. שנים של התעלמות, לעג, דחייה, השפלות, מכות, הפלות במדרגות, נעילה בשירותים, שפיכת מים, לקיחת אוכל – קריאת מכתבים מאמה, ליאת.
“החוק קובע שבבית הספר יהיה תקנון ברור למניעת חרם. לא המלצה, חובה שבכל בית הספר יוקם צוות ייעודי: יועצים, פסיכולוגים, מורים ונציגים של תלמידים, שמטפל בחרם בזמן אמת; שהמורים והמנהלים יעברו הכשרה מחייבת בזיהוי, טיפול ומניעת חרם, כולל ברשתות החברתיות; שהילדים שנפגעו יקבלו סיוע פסיכולוגי חינם, כפי שמגיע להם מעצם היותם ילדים במדינת ישראל. בנוסף, משרד החינוך יהיה מחויב לדווח לכנסת מדי שנה ולהציג נתונים, כי מה שלא נמדד לא קיים.
“אני מגישה היום את הצעת חוק מניעת חרמות במערכת החינוך, התשפ"ה–2025, הצעת חוק שמטרתה אחת: למנוע את מקרה החרם הבא, להציל את הילד הבא, להציל את הילדה הבאה מליפול לתהום שאיש לא אליה שם לב.
“גברתי, לאחרונה עולה על הפרק שחלק מהסיכום או ההחלטות של התקציב כנראה גם יפגעו במרכזי החוסן, ומדברים אפילו על 50% ממרכזי חוסן שעלולים להיסגר.
“אני אומר לאדוני השר: אני מקבלת המון פניות מהורים ומילדים על המצב העגום בנושא החרמות. בסך הכול, הצעת החוק הזו ביקשה להסדיר את הבעיה החמורה שמשפיעה נפשית וחברתית על התלמידים – שתהיה מטרה לעצור, וליצור מסגרת מחייבת להתמודדות במערכת החינוך; צמצום וקביעת כללים ברורים, תקנות מסודרות והכשרות צוותי החינוך.
“לכן, כל ניסיון לפגוע במרכזי החוסן, כל מחשבה על צמצום, על קיצוץ, על ביורוקרטיה, הוא לא ויכוח תקציבי; הוא ויכוח על הזכות הבסיסית של האדם להירפא; הוא ויכוח על הנשימה הראשונה שאדם לוקח אחרי טראומה; הוא ויכוח על היכולת של קהילה שלמה לעמוד על הרגליים.
“יש סלקציה מי יתגייס, לא יתגייס. את ילדינו, את הילדים שלכם, אפילו לא שאלו. אני רוצה לראות אם היו עושים להם איזה חוק.
“אנחנו נמשיך להיאבק על מרכזי החוסן; זו לא תהיה שורה בתקציב אלא התחייבות מוסרית של מדינת ישראל. כי כל מי שמטפל בטראומה היום – או לא מטפל בטראומה – ישלם עליה פי עשר בעתיד, ואנחנו כאן לוודא.
“מרכזי החוסן הם לא מותרות, גברתי, הם לא בונוס, הם קו הגנה ראשון של החברה הישראלית מול הטראומה האזרחית הגדולה בתולדותינו. מי שראה מקרוב אנשים שיוצאים מהטיפול חרדים, ומי שראה אותם, את אותם אנשים, אחרי חודשים של תמיכה, מבין מייד: זה לא פינוק, זו הצלה, זו מניעה, זו אחריות לאומית.
“כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת. גברתי, לאחרונה עולה על הפרק שחלק מהסיכום או ההחלטות של התקציב כנראה גם יפגעו במרכזי החוסן, ומדברים אפילו על 50% ממרכזי חוסן שעלולים להיסגר. זה המקום לומר שיש רגעים שבהם בכנסת ישראל נדרש להפסיק לדבר על מספרים ותקנות, ולהתחיל לדבר על בני אדם.
“לא מדובר בהצעה תקציבית מזעזעת. מדובר בהצעה מצילת חיים. ולבושתה של הוועדה הזו שהיא מחליטה לדחות בחודש, כאילו אף אחד מאיתנו לא רואה מה קורה במדינה שלנו.
“וההמון שלך והבוחרים שלך הולכים לצבא. הבוחרים שלך מתגייסים. אתה התגייסת. ולא ייתכן שתהיה במדינה שלנו איפה ואיפה.
“צריך לשריין להם כדי שהם ידאגו שהילדים האחרים יתגייסו כמו הילדים שלהם? ואתה יודע מה עצוב? שיש כאן מי שמתנגד, מתנגד לחוק הפטור הזה ואומר: אנחנו לא נצביע. אבל אנחנו יודעים, כמו טטלה הם ירימו את האצבע.
“כבוד היושב-ראש, כבוד הכנסת – אדוני היושב-ראש, אמש הונחה על שולחן ועדת השרים הצעת חוק בנוגע למניעת חרמות במערכת החינוך. אולם הוועדה לא מצאה לנכון לטפל בדחיפות – כשילדים ונערים ונערות שלנו מתאבדים, כשיש דיווחים רבים על חרמות בבתי הספר – וביקשה לדחות את זה בעוד חודש.
“בחודשים האחרונים אני, כתושבת שדרות, ובכלל, מסתובבת ביישובי העוטף בקרב המשפחות, בקרב הילדים. בכל ביקור יש דלת אחת שנפתחת מחדש, ושוב נזכרת מהו לב המאבק שלנו: מרכזי החוסן, המקומות הקטנים-גדולים האלה, שהפכו מאז 7 באוקטובר לעמוד השדרה הרגשי של עשרות אלפי תושבים.
“אני מנסה לחשוב, אתה יודע, בחלומי אני מדמיינת, ויש לי גם כעס על מערכת המשפט – אתם יודעים על מה אני כועסת? שהוא חשב שזה נכון שנאשם יכול לכהן כראש ממשלה. איזה נפלא אם הייתה החלטה אחרת, איזה שקט, איזו מדינה נהדרת הייתה לנו.
“וכן, אדוני הנשיא, אני קוראת לך מכאן: תסגור את הדיונים האלה, אין צורך. אנשים יכולים לשבת מול הטלוויזיה. הם לא עדים, הם לא חלק מהמערכת. ועם כל הכבוד לפומביות, ברגע שזה הופך לשוק וזה הופך לקטסטרופה, אני מתביישת, כאזרחית המדינה.
“כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – אתה יודע, אדוני, יש תחושה שהכנסת, או נבחרי הכנסת, שדרכם כנראה לא שפרה עליהם במסגרת המקצוע, מצאו כאיזה שק חבטות את מערכת המשפט.
“כי בסך הכול אפשר לראות תחקירים שלצערי עדיין אזורים שם די מסוכנים ויאפשרו כניסה. אז כמובן, מה נעשה בפועל מ-7 באוקטובר כדי להבטיח שהשיקולים הביטחוניים של יישובי העוטף ושדרות לא יידחקו?
“דבר נוסף שאני רוצה לשאול: האם אדוני מתחייב שכל מסקנות הדרג המקצועי ייושמו ללא שיקולים פוליטיים כדי שתושבי שדרות, העוטף ועשרות אלפי אזרחים שחיים בקו האש יקבלו הגנה?
“אבל כמו שכולנו יודעים, אלו תיקים שנולדו רק מסיבה אחת: כיסא, תפקיד, קואליציה.
“תקשיבו טוב: ארבעה תיקים – שר אחד. כאילו שמדובר באיזו תיקיית גוגל, ולא בחיים של אנשים, של עובדים, של משפחות, של ילדות בסיכון, קשישים, נכים, המשפחות שנלחמות בכל יום על הקיום הבסיסי שלהן.
“במקום לחזק את משרד הפנים, מפרקים אותו, במקום לתת שירות, מרכזים כוח, ובכל הזמן, בכל זמן שמדינת ישראל זקוקה לדבר אחד, ממשלה שעובדת בשביל הציבור, לא בשביל עצמה.
“תכף נצביע נגד ממשלה שממנה בייביסיטר למדינה שלמה – לא שר אחד לכל משרד, אלא בייביסיטר; לא ניהול, אלא קומבינה; לא הנהגה, אלא סידור עבודה.
“כן, זה באמת הופך להיות פרודיה. כשזה נוגע למשפחות חטופים – המצב מורכב, כשזה נוגע לחקירות – זה תזמון בעייתי. אבל כשזה נוגע לפוליטיקה, כשזה נוגע לסידור קואליציוני, כשזה קשור לשימור הכיסא, פתאום לוח השנה נפתח כמו ים סוף.
“אל תתחילי. אזרחי מדינת ישראל ראויים להרבה יותר מ-accessory פוליטי. אדוני ראש הממשלה, אתה תלך, אנחנו נתקן.
“השר חיים כץ – שר תיירות, שר הבינוי והשיכון, ועכשיו אתה מתחדש בעוד תיקים קטנטנים – משרד הרווחה, משרד הבריאות; ארבעה תיקים – שר אחד. תקשיבו טוב: ארבעה תיקים – שר אחד. כאילו שמדובר באיזו תיקיית גוגל, ולא בחיים של אנשים, של עובדים, של משפחות, של ילדות בסיכון, קשישים, נכים, המשפחות שנלחמות בכל יום על הקיום הבסיסי שלהן.
“אבל כמו שכולנו יודעים, אלו תיקים שנולדו רק מסיבה אחת: כיסא, תפקיד, קואליציה. אז לא רק שאתם לא סוגרים אותם, אתם מוסיפים תיקים לשרים שכבר לא עומדים בעומס.
“יש לך משפט לנהל, יש מצב ביטחוני נפיץ, יש משפחות חטופים שממתינות לנס, יש משפחות שממתינות לוועדת חקירה, כולל אני, ממלכתית, יש משק מקרטע, יש רשויות קורסות, יש אזרחים שמבקשים הגנה, במצב הזה, בדיוק עכשיו עכשיו דווקא עכשיו, ראש הממשלה, אתה לוקח על עצמך את הסמכויות של משרד הפנים?
“ופה חייבים לומר את האמת שאי אפשר להתחמק ממנה: זה לא מקצועי, זה לא ממלכתי וזה לא לטובת הציבור. זה פשוט פוליטי, כך זה נראה. במקום לחזק את משרד הפנים, מפרקים אותו, במקום לתת שירות, מרכזים כוח, ובכל הזמן, בכל זמן שמדינת ישראל זקוקה לדבר אחד, ממשלה שעובדת בשביל הציבור, לא בשביל עצמה.
“חברות וחברים, חבריי חברי הכנסת, אורחים, אורן המדהים – סימון לקח לי את כל המילים – בשם הקהילה של אנשים עם מוגבלויות, אלה שגם אינם, בואו נחוקק אחרת; בואו ניצור מדיניות שלוקחת בחשבון לא את המערכת אלא את האדם. נגישות אינה פרויקט, היא דרך חיים; זכויות אינן המלצה, הן חוק. האחריות שלנו היא לוודא שהחוק הזה מתקיים בכל מקום: בבית חולים, בבית הספר, בקופת החולים, במועדונים, כפי שנאמר, ובעיקר בלב.
“חברות וחברים, חבריי חברי הכנסת, אורחים, אורן המדהים – סימון לקח לי את כל המילים – בשם הקהילה של אנשים עם מוגבלויות, אלה שגם אינם, בואו נחוקק אחרת; בואו ניצור מדיניות שלוקחת בחשבון לא את המערכת אלא את האדם. נגישות אינה פרויקט, היא דרך חיים; זכויות אינן המלצה, הן חוק.
“אבל אסור לנו לטעות – הדרך עוד ארוכה. אנחנו רחוקים משוויון אמיתי, רחוקים מנגישות מלאה ורחוקים ממדינה שבה אדם עם מוגבלות יכול להתנהל בלי חשש, בלי להסביר את עצמו ובלי להרגיש שהוא מבקש טובה.
“אני רוצה לומר באופן ברור: אנשים עם מוגבלות אינם נטל, הם לא בעיה – הם בני אדם, אזרחים, הורים, תלמידים, עובדים, שכל מה שהם מבקשים הוא הזכות לחיות את חייהם בכבוד.
“ואני אומרת את זה כאן מעל הדוכן הזה בלי לפחד ובלי להתנצל: אזרחי ישראל לא צריכים ועדת טיוח, הם צריכים אמת. אנחנו יודעים מעט, אבל מה שאנחנו יודעים מספיק כדי לא לישון בלילה.
“היום אני אומרת מכאן בקול ברור, גבוה, עם כל הכאב וכל העוצמה: לא עוד ועדות טיוח, לא עוד בריחה מאחריות, לא עוד שקרים עטופים בנייר צלופן. עם ישראל דורש אמת, ואני איתם.
“ואני אומרת לכם, אם יש מישהו בקומה הזו שמפחד מוועדה כזו, אז אולי יש לו סיבה לפחד. אני לא אאפשר שיסתמו לנו את הפה, אני לא אקבל ממשלה שנכשלת ואז עוד מקימה לעצמה ועדת מחמאות, אני לא אקבל מדינה שבה אזרחים יודעים יותר מתוקפי מידע שנועדו לשמור עליהם, אני לא אקבל מציאות שבה כל הורה בעוטף חי בחשש, רק כי זה לא נוח למישהו שהאמת תצא לאור.
“זאת ועדה שמגיעה רק לדבר אחד, אזרחי מדינת ישראל – להגן על מי שהיה בשבעה באוקטובר ולא עשה את חובתו.
“זעם של עוד ועדת טיוח, עוד חומת אטימות, עוד מנגנון שנועד להסתיר, לא לחשוף – כן, זו לא ועדת חקירה ממלכתית, זו לא ועדה עצמאית, לא ועדה עם שיניים, לא ועדה שבאה להגיד את האמת.
“ומה עושה הממשלה היום, בעצם אמש? מקימה ועדה לעצמה, עם תנאים שהיא קובעת לעצמה, ועדה שלא תחקור את ראש הממשלה, ועדה שלא תחקור את שר הביטחון, ועדה שלא תחקור שר או את הקבינט, את מי שקיבל את ההחלטות הגורליות. ועדה שאסור לה לגעת במוקד אמיתי של הכישלון זו ועדה שמוקמת כמו שאדם מניח פלסטר על שבר פתוח; ועדה שנוצרה לייצר כותרת, לא תשובה; ועדה שמטרתה לשכנע אותנו שנעשה משהו, בזמן שלא נעשה שום דבר.
“אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד השרה, יש דברים שהמדינה פשוט לא יכולה להרשות לעצמה כי יש מי שחושב שאפשר למחוק זכות של אנשים עם מוגבלות פיזית ונפשית בשקט כאילו מדובר בהמלצה ולא בזכות בחוק. בשבועות האחרונים אנחנו מקבלים פניות רבות על בתי מרקחת שבהם אומרים לאנשים עם מוגבלויות משפט מביש: פה אין פטור מתור, חכה. מי שאומר את זה כנראה שכח מה המשמעות של מוגבלות, של כאב, של נשימה קשה, של חרדה שמחמירה אחרי עמידה של חמש דקות מיותרות.
“יש חוק. בבג"ץ לא יושב שופט אחד, יש הרכב. אז כולם מושחתים, כולם לא מלומדים?
“בשבועות האחרונים אנחנו מקבלים פניות רבות על בתי מרקחת שבהם אומרים לאנשים עם מוגבלויות משפט מביש: פה אין פטור מתור, חכה.
“אני אומרת בצורה חדה – לא ניתן למחוק את הזכות הזו, לא נרשה לשחיקה לזחול. לא נאפשר מציאות שבה אנשים עם מוגבלות צריכים להתחנן, להתווכח ולהציג תעודות ולהרגיש שהם מפריעים למערכת.
“איזה מזל שאין לנו פריימריז, איזה מזל. אחרת כל מי שיש לו כסף וקולות – יושב פה בכנסת. ואנחנו רואים את הרמות בסוף.
“7 באוקטובר – כולכם לפח אשפה, ככה לאסוף אתכם. על מה אתם מדברים בכלל?
“אבל לא יעלה על הדעת שרופא תעסוקתי יבדוק אנשים, יבדוק ילדים.
“ואני שואלת: יש סניף ענק בשדרות, יש סניפי ענק באזור, מדוע האזרחים צריכים לנסוע כדי להיות בוועדה, גם בערר? ואם לא – יש לך את האפשרות בזום. ואני רוצה לשאול: בזום אפשר לאבחן ילד?
“אבל אני קוראת מכאן להפסיק את השערורייה וההשפלה של התושבים. תושבי שדרות עברו כאוס בדיוק כמו כל הקיבוצים, ולא ייתכן שה-50% שלהם תוך שנה הפכו ל-20% או לאפס.
“כבוד היושב-ראש, אני התלבטתי אם לעלות לדבר, אבל חורה לי הנושא. לפני שבוע, שבועיים, קיבלנו את חטופינו, הייתה שמחה גדולה במדינת ישראל, היה אושר, יש צער על כל הנופלים, אבל מהרגע שהם הגיעו, מהדהד בכל דף של הרשתות גיוס המונים. לבושתה של ממשלת ישראל, חטופים שלנו, שכמעט שנתיים במנהרות, צריכים לגייס כסף כדי להשתקם, בעוד צינורות הכספים כאן עוברות במיליונים, במיליונים, רק כדי לשמר קואליציה.
“אדוני ראש הממשלה, אתה ראש הממשלה. אתה לא מסוגל לשלוט במה שקורה כאן? אז בואו נסכם: אתה לא מסוגל.
“שימו לב למבול החקיקה הפרסונלית המטורפת בשנה לבחירות. אתם לא מתביישים?
“אנחנו בפתחו של יום הכיפורים, במעמד הזה אני רוצה לבקש סליחה מהחטופים, שלא הצלחנו להשיב את כולכם, סליחה משפחות יקרות, שליחה משפחות שכולות, סליחה עם ישראל, שלא הצלחנו להפיל את הממשלה הגרועה הזו
“אל תגיע לכאן אם אתה לא תביא עסקת חטופים – שהחטופים שלנו יהיו כאן בסוכות. הגיע הזמן למשפחות, הגיע הזמן שהחללים שלנו יהיו בקבורה נאותה.
“זה לא קרה. במקום גבורה קיבלנו הצגה, במקום קול צלול קיבלנו מלמול מנומנם, במקום חיבור לעם קיבלנו ניתוק.
“במקום להציג חזון, ראינו קואליציה שמחלקת ג'ובים, מתעסקת בח"כים ושרים מושחתים ומלחמות אגו.
“מלחמה שיצאנו אליה צודקים, אבל אני לא בטוחה שזה נכון היום להמשיך אותה במתכונת שלה. זו מלחמה רעה. היא מסוכנת ומסכנת לנו את החיילים, שלא נדבר שכאן בוחרים – כן גיוס, לא גיוס.
“אני יכולה לומר לך שכששואלת אותי ילדה בת עשר את השאלה הזו, אני מרגישה נבוכה; כי נכון, אני נציגת ציבור ואין לי פתרון איך מחזירים להם את גלי וזיו, וכמובן את שאר החטופים והחטופה שלנו. אנחנו כמעט שנתיים מהאירוע הזה.
“הצבא המדהים שלנו, תסתכלו מה הוא עושה בעולם, הוא לא יעשה את זה בעזה?
“במקום לדאוג למפונים דואגים לתקציבים קואליציוניים; במקום לטפל ביוקר המחיה מחלקים משרות וסגני שרים; ובמקום לעסוק בעיקר – בהשבת החטופים – פשוט שותקים.
“הממשלה חזרה לסורה, כרגיל, לחוקי ההשתמטות, לשחיתות, להפיכה המשטרית, לריב עם התקשורת ולשכוח מהאזרחים.
“ביום רביעי נעלה את חוק פיזור הכנסת. אנחנו ניאבק עליו לא בשבילנו, אלא בשבילכם, כי למדינה מגיעה ממשלה אחרת – ממשלה שמכבדת את אזרחיה, שמגינה על חייליה, שמחזירה את החטופים ושעובדת ולא שורדת.
“בזמן שחיילים נלחמים ונהרגים, ראש הממשלה מקדם חוק השתמטות המונית; בזמן שמשפחות מתמודדות עם אבל ושכול, הממשלה מתעסקת בספינים כמו פיטורי היועצת המשפטית – מזל שהיא קיימת – רק כדי להסיט את השיח ואת תשומת הלב מהמציאות האמיתית.
“זוהי ממשלה שלא מתפקדת – לא בביטחון, לא בכלכלה, לא במדיניות חוץ. והאמת? היא גם לא מתביישת בזה.
“ההורים שלך שמרו אותך, הגנו עלייך וטיפחו אותך 27 שנים, אבל מדינת ישראל הפקירה אותך, והכול נגדע בצורה כל כך אכזרית.
“הורה נדרש לשלם אגרה על עצם הבקשה להמשיך לדאוג לילד שלו, וזה קורה שוב בכל הליך הארכה. האם זו הדרך של מדינת ישראל להביע תודה להורים האלה?
“אני מתחייבת להיאבק על החוק הזה במליאה, בוועדות, בתקשורת, בציבור, כי אני לא מוכנה שאימא או אבא יתחילו לגייס כסף רק בשביל הזכות להמשיך לדאוג לילד שלהם.
“מה שאני מביאה לפתחכם היום אינו עוד חוק, זוהי קריאת לתיקון; תיקון קטן בספר החוקים – תיקון עצום בלב של אלפי משפחות במדינת ישראל.
“ואז מגיע הרגע שהכי מכעיס אותי, באמת מכעיס אותי: ועדת השרים לחקיקה מתנגדת להצעה. וכאן אני שואלת: למה?
“למה ממשיכים לפגוע באותן משפחות שכבר נושאות על כתפיהן עול בלתי אפשרי? זו לא מדיניות, זו אטימות. זו לא אחריות, זו התנערות.
“אדוני היושב-ראש, יש דברים שאסור להתרגל אליהם. 7 באוקטובר לא הסתיים, משפחות עדיין ממתינות, הלבבות עדיין שבורים, ובתוך כל זה הממשלה ממשיכה להתנהל כאילו לא קרה כלום.
“כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, 58 חטופים שלנו עדיין בעזה. אנחנו מציינים את יום ירושלים, 58 שנים לאיחודה, והלוואי שמישהו יבין כאן שבלי החזרת החטופים שלנו, כנראה שגם העם שלנו עוד לא התאחד. חללים – לקבורה, החיים – לשיקום.
“אנחנו דורשים ועדת חקירה ממלכתית לא כדי לנקום אלא כדי להבין; לא כדי להחליש אלא כדי לשקם. כי רק דרך האמת נוכל לתקן ורק דרך האחריות נחזיר את האמון של הציבור במדינה שהוא כל כך אוהב. אני אומרת את זה לא רק כחברת כנסת, אלא כאם לחיילת, כתושבת שדרות, כאישה שביתה הפך לשדה קרב.
“כולנו בני אדם, אבל כשאותו סיוע מועבר בחסות ממשלת ישראל לאנשים שמחזיקים את החטופים שלנו, זו לא הומניות. זו הפקרות.
“אנחנו דורשים ועדת חקירה ממלכתית לא כדי לנקום אלא כדי להבין; לא כדי להחליש אלא כדי לשקם. כי רק דרך האמת נוכל לתקן ורק דרך האחריות נחזיר את האמון של הציבור במדינה שהוא כל כך אוהב.
“ככה הם מצאו את מותם בידי מחבלים מרצחים, נבלות, שחלקם עוד נושמים.
“לכן צו השעה – שחרור החטופים שלנו, את כולם – ועכשיו, ולהביא את השקט ואת האחדות לעם ישראל.
“ואני קוראת מכאן לממשלת ישראל, לראש הממשלה, תחזירו את החטופים הביתה. תודה.
“אי-אפשר לדבר על עלייה בלי לדבר על קליטה, אי-אפשר לדבר על ציונות בלי להתעמת עם האפליה שנעשתה בשמה, ואי- אפשר לבנות חברה מתוקנת בלי להביט אל העבר ולבחור לתקן.
“כמו כן, אני קוראת לממשלה: תתחילו לגייס. המילואימניקים שלנו שחוקים ואנחנו צריכים כוח איתן ונוסף. לכן, יש חובה לגייס את כולם.
“כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, משפחות יקרות, אורחים ואורחות נכבדים, היום אנו מתכנסים כאן בבית המחוקקים של מדינת ישראל כדי לכבד ולהוקיר את סיפורם רווי האמונה, הגבורה והכאב של אחינו ואחיותינו עולי תימן.
“זו לא רק טרגדיה אישית אלא טראומה לאומית, שנים של שתיקה, הסתרה והתחמקות, שנים שמשפחות לא קיבלו תשובות, שהמדינה התקשתה להכיר באחריותה, והכאב נמשך.
“כמו כן, אני מבקשת מממשלת ישראל לתת את דעתה על יישובי העוטף ושדרות. עצם הרחבת המלחמה משמעה שוב הדי פיצוצים, שגם כך נשמעים, וסכנה שאולי תארוב גם לתושבי העוטף.
“ובתוך כל זה ממשלת ישראל ממשיכה לגייס אנשי מילואים, שוב ושוב את אותם אזרחים, אבל במקביל היא מעודדת בפועל השתמטות, היא לא דורשת שוויון בנטל, ובכך היא מקבעת מציאות עמוקה של אזרחים סוג א' וסוג ב'.
“אבל כמו אז וגם היום, אנחנו נקום, ולקום, פירושו לדרוש, לא להתפשר, לשחרר את החטופים עכשיו ולהשיב את הביטחון, ולבנות כאן מדינה שבה כולם, כולם נושאים בנטל.
“במדינת ישראל של 2025 אסור להשלים עם זה. אנחנו במלחמה, כולנו במלחמה, ולכן כולם צריכים להיות שותפים. לא ייתכן שמי שאינו משרת, ויהי מאיזה מגדר שיהי, ימשיך לקבל הטבות, תקציבים וייצוג בלי לתת את חלקו.
“כמעט שנה וחצי חלפה, ואין ועדת חקירה על 7 באוקטובר – שלא נאמר שגם לא רואים אותה באופק, מה שבטוח שזה לא יקרה בממשלה שלנו – אין תיקון, אין הפקת לקחים ואין מנהיגות.
“ולצד זאת, המציאות האזרחית החונקת, יוקר המחיה הבלתי-נסבל, שביתות מתגלגלות – והציבור מרגיש לבד. כמעט שנה וחצי חלפה, ואין ועדת חקירה על 7 באוקטובר – שלא נאמר שגם לא רואים אותה באופק, מה שבטוח שזה לא יקרה בממשלה שלנו – אין תיקון, אין הפקת לקחים ואין מנהיגות. הציבור מצפה מהנהגה שתהיה אחראית, שתחוש את האזרחים לפני הפוליטיקה, שלא תתנהל מיום ליום אלא תוביל, תכריע ותתקן.
“כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, 576 ימים שהחטופים שלנו נמצאים במנהרות התופת של חמאס, 576 ימים של מלחמה. ובתוך כל זה ממשלת ישראל ממשיכה לגייס אנשי מילואים, שוב ושוב את אותם אזרחים, אבל במקביל היא מעודדת בפועל השתמטות, היא לא דורשת שוויון בנטל, ובכך היא מקבעת מציאות עמוקה של אזרחים סוג א' וסוג ב'.
“במדינה שעברה כל כך הרבה טלטלות, אני לא מצליחה להבין איך אפשר לנהל מדינה במצב הזה. אדוני ראש הממשלה, אולי תעשה חישוב מסלול מחדש?
“זה צעד מבורך, באמת, שמטרתו להבטיח רשת ביטחון, לא כזאת גדולה, אבל עדיין טוב ששכר המינימום עולה מ-5,880 ל-6,247. ועם כל יוקר המחיה וכו', אני לא יודעת איך הסכום הנוסף יסגור שם על הפערים.