אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, את מה שאני הולך להגיד אני אומר בכאב גדול. אף אחד מאיתנו לא מחכך ידיים כשהמציאות שבה אנחנו נמצאים היא – ותסכימו איתי כולם – תחושת ההחמצה שהפכנו להיות למדינת חסות של ארצות הברית. זה הדבר איום ונורא והכי כואב, ולעיתים גם הכי משפיל. בזמן שארצות הברית ואיראן סוגרות ביניהן על הסוגיה הקיומית ביותר לביטחון שלנו, ממשלת ישראל, אנחנו, נשארים מחוץ לחדר. החלטות דרמטיות מתקבלות מעל הראש שלנו, ואנחנו רק ממתינים לקבל עדכונים, וכל אחד במדינה הזאת – לצערי, גם ראש הממשלה – מקבלים עדכונים, אנחנו לא סביב השולחן. כישלון ישיר, מהדהד וכואב. אנחנו לא מחככים ידיים בגלל שאנחנו באופוזיציה, אבל הדברים חייבים להיאמר.