מאז 7 באוקטובר מדינת ישראל, בטח הדרום, בטח כביש 232, נהפכו להיות אנדרטה. בכל מקום שאתה הולך, בכל מקום שאתה נוסע, אתה רואה את האתרים של הנופלים, אתה רואה משפחות שמניחות זרים, גלעדים בצידי הדרך. אני עוד לא מדברת על אתר כמו הנובה, אתר שכל פעם שאתה מגיע אליו הוא משתנה, נוספים עוד דברים ועוד זיכרונות.
← כל מה שאמר מירב בן ארי