אחמד טיבי

Ahmad Tibi

“ב-2008 אני פעלתי להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לקליטת ציבור ערבי בשירות הציבורי. ב-2008. היא פעלה, הגישה דוח ביניים. בהתחלה כשהיא פעלה השיעור היה 4%, בסיום עבודתה השיעור היה 8%. היא הציבה על השולחן – זה מה שחשוב – הפנתה אור זרקורים לנושא של קליטת ערבים בשירות הציבורי, ביחידות סמך, בחברות ממשלתיות, במשרדי ממשלה; איפה יש ייצוג, איפה אין ייצוג. אני זוכר שבזמנו אפילו נפגשתי כיו"ר ועדה עם ראש הממשלה דאז, ראש הממשלה היה אהוד אולמרט, במשרד ראש הממשלה, והוא הודה בפני הוועדה שיש אפליה built-in, מובנית, נגד הציבור הערבי, והשיעור הוא נמוך, הרבה פחות מהייצוג ההולם של הציבור הערבי. ומאז המדיניות הזאת לא השתנתה. אבל לפחות ראש הממשלה ההוא רצה להקשיב.

“יש משרדי ממשלה ששיעור הציבור הערבי בהם הוא גבוה, למשל משרד הבריאות, משרד החינוך. למה? במשרד הבריאות – רופאים, אחים, אחיות, טכנאים, עובדי משק; במשרד החינוך – מורים ומורות. אבל בשאר המשרדים המצב על הפנים. אני רוצה לנצל את העובדה שיושב-ראש הכנסת כאן – אנחנו 20% באוכלוסייה, השיעור כאן בכנסת הוא כ-3% או פחות, שיעור העובדים הערבים בכנסת. אחד המקומות עם השיעור הנמוך ביותר; במשרד הרווחה השיעור הוא כ-10%; גם במשפטים – אתה שר במשרד המשפטים, השר אמסלם; בחברת החשמל מדשדשים למטה; כך גם בחברות פרטיות אחרות, אגב. ונשאלת השאלה אם יש שרים ששואלים את עצמם מה שיעור האוכלוסייה הערבית במשרדם, או שזה פשוט לא מעניין אותם, או יותר מזה – הם מכתיבים מדיניות של מכשולים בקליטת צעירים וצעירות ערבים.

“עכשיו, זה השיעור של כלל הציבור הערבי. אבל ערבים בארבעת הדרגים הבכירים, 1–4 – השיעור הוא נמוך מאוד מאוד, הם כמעט לא קיימים בתהליך קבלת ההחלטות.