“בעשורים האחרונים התפתחה בישראל שפה רעיונית ופוליטית פסאודו-ציונית. עיקריה של שפה זו – התכחשות להישג הגדול של הציונית ההרציליאנית – הקמת מדינה מודרנית, דמוקרטית ומתקדמת בעבור העם היהודי. היעד המרכזי של שפה זו הוא להותיר את התודעה הציבורית בעידן טרום-מדינתי, משל היה המהלך הציוני עדין בראשיתו ולא בעיצומו.