“חתירה זו של הציונות להכרה בין-לאומית לא הייתה רק תרגיל ביחסי ציבור ומדינאות מתוחכמת, היא ביטאה את הרצון להבטיח את עתידו העצמאי והריבוני של העם היהודי ואת השתלבותו במשפחת העמים המודרנית בעת ובעונה אחת. לא בכדי חרתה הציונות על דגלה מיום לידתה עקרונות דמוקרטיים מתקדמים, ובהם גם שוויונן המלא של הנשים בכל ההליכים הפוליטיים והחברתיים, כמו גם ההכרה הבסיסית והיסודית בזכויות האדם ובחובה הקדושה להגן עליהם.