מירב בן ארי
Merav Ben-Ari
“עכשיו בואו נדבר שנייה על הנחקר הבלעדי של 7 באוקטובר, היחיד שעדיין נמצא בכיסא. ראש השב"כ – עזב; הרמטכ"ל – עזב; חליוה – עזב. כולם עזבו.
“אבל מי שהכי אירוע פה יותר מכולם זה ראש הממשלה והצוות שלו, גם טופז, גם שרוליק, גם אוריך, שידעו שיש את הקשר הקטרי, ולמרות זאת, ולמרות זאת, לא טרחו לדווח.
“ואני רוצה להגיד לך, כל מי שהיה אשם ב-7 באוקטובר, מההנהגה, פוטר או התפטר. הרצי; ראש השב"כ; אפילו ראש המל"ל, מהמפלגה שלכם, צחי הנגבי; שר הביטחון. כולם לקחו אחריות, חוץ ממי? האיש ששנים הוביל קונספציה.
“ב-8 באוקטובר, כשהמחבלים עוד היו בשטח של מדינת ישראל, הוא החליט שלוש החלטות: 1. שהוא לא מתפטר; 2. שהוא לא מקבל אחריות; 3. שהוא לא יקים ועדת חקירה ממלכתית. זה האדם שבמשך שנים האמין בקונספציית ההכלה, זה בן אדם ששר הביטחון שלו התפטר, אז ליברמן, והוא המשיך להחזיק בקונספציה הזאת שאזרחים שילמו עליה בחיים שלהם.
“- - אז שייקח אחריות. מעניין שבאיראן הוא ראש ממשלה, וב-7 באוקטובר הוא לא היה ראש ממשלה.
“אולי אם היית טורח להגיע לניר עוז, לבארי, אם היית רואה את המגורים של כפר עזה, את הדור הצעיר, היית מבין מה זה לקבל טיל RPG. אבל אתה לא זוכר. אתה לא זוכר. אולי אם לא היית מזלזל ככה בחמאס, אולי לא היה 7 באוקטובר.
“יכולת למנוע את 7 באוקטובר. אתה ישבת מולי בוועדה לביקורת המדינה כשקארין אלהרר הייתה יו"ר הוועדה, אמרת: הם יבואו ברחפנים, הם יבואו בספינות. אמרת הכול.
“כל מה שהיה בעשר השנים, 20 השנים, חייב להיחקר. כולם חייבים להיחקר. דרג צבאי, דרג מדיני, להבין את כל ההזדמנויות שהייתה אפשרות לחסל, ולא חוסלה צמרת חמאס.
“לגופו של עניין, מי שהפקיר את האנשים האלה, את הנשים, את הילדים, זו הממשלה. מה לעשות, זה במשמרת שלה. זה שאף אחד לא לקח אחריות חוץ מהצמרת של הצבא, זה לא מסיר מהאחריות שלכם.
“מזל, מזל שיש את הכפר; דרוש סוגר חשבונות, זה שהולך וסוגר את הקצוות; דרוש אינסטלטור שירחיב את הצנרת בבית, כי יש נזילה תמידית של דמעות, שמחייבת כבר תשתיות אחרות; דרוש עורך מוזיקלי שמייצר תחנת רדיו שלא כל שיר בה גומר את הלב; דרוש מסיר שכבות טפלון לכל המפגשים עם אנשים שחשים ששום דבר לא ידבק בהם; דרוש מבקש סליחה מיעלי – זה עוד לא קרה, עוד לא הגיע לכאן מי שלקח אחריות ואמר: 'אני מצטער. מצטער שזה היה במשמרת שלי ולא הייתי מקצועי מספיק, ראוי מספיק, מצטער שאכזבתי אותך ולא באתי להציל'; דרוש מי שיבוא ולא יגיד 'משתתף בצערך', אלא יגיד 'סליחה שגרמתי לצערך'; דרושה ילדה חיה – זה היה חוסך כל כך הרבה בעלי מקצוע".
“אני כן רוצה לסיים ולומר – כי הייתי בדבר הכי חשוב של הנאום שלי – שלצד המחדל היו כאן אין-ספור סיפורי גבורה.