“29 שבועות, אדוני היושב-ראש, שאנשים יוצאים כל מוצאי שבת עם דגל ישראל כדי לבכות ולמחות על כל מה שקורה במדינת ישראל.
“תבוא לנתניה, אני מזמין אותך להפגנה בנתניה, 20,000 איש – תראה רק דגלי ארץ ישראל. לא תראה מקרה אלימות אחד. אנשים שהמדינה יקרה להם, אוהבים את המדינה.
“אני שומע אותו מדבר, את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, אז אני באמת מנסה לשאול אותו, מר אמסלם, תסביר לי מה הקשר בין אנשים שיוצאים להביע את המחאה שלהם במוצאי שבת או באמצע השבוע לבין התנפלות של אוהדים בגמר גביע המדינה שפורצים לדשא, גונבים את המדליות של הקבוצה שלהם, מבריחים את נשיא המדינה כשהמאבטחים שלו עם נשקים שלופים – והוא משווה בין אנשי המחאה שיוצאים ומביעים את המחאה שלהם באופן דמוקרטי על פי הזכויות שלהם במדינה דמוקרטית, לבין עבריינים שפורצים לדשא – הרי זאת עבירה פלילית לפרוץ לדשא – וגורמים לבהלה.
“הנורה הגדולה ביותר, שאנחנו רואים אותה כבר שלושה חודשים, זה הציבור – הציבור של מדינת ישראל, שיוצא כל מוצאי שבת להפגין עם דגלים של מדינת ישראל בכל נקודה במדינת ישראל, לא רק בתל אביב – שיפסיקו כבר עם הסיפור הזה של הצפונים, תל-אביבים – בנתניה, בבאר שבע, בדרום, בצפון, בפריפריה, בכל מקום, וזאת נורת האזהרה הכי גדולה.
“אפשר להצדיק אותם, אפשר לא להצדיק אותם, אפשר להגיד דברים כאלה ואחרים, אבל בסוף זו מחאה של אנשים שיוצאים מהבתים כל שבוע, ומוחים מדם ליבם ומהרגש שלהם. אז אפשר להגיד כל מיני דברים, אבל בסוף אי-אפשר להתעלם מהם. ומה לעשות? אני אחד מהם.
“בשבת האחרונה, אדוני השר, בנתניה היו 8,500 איש – ציונים, כמו שאתה אוהב, עם דגלי ישראל – שהגיעו להפגנה בעיר נתניה.
“אני הייתי מאלה שאמר שחייבים להמשיך את המחאה. חייבים לצאת, וחייבים להפגין בצורה שונה, בדרך אחרת.