מירב כהן
Merav Cohen
“אבל חשוב לי להעביר מסר מכאן לראש הממשלה: על ההפקרה ועל המחדל של 7 באוקטובר לעולם לא תקבל לא מחילה, לא סליחה ולא חנינה.
“ב-7 באוקטובר, כשראש ממשלת ישראל נאלם דום, לא שמענו ולא ראינו אותו, היה זה נשיא ארצות הברית שעמד מול העולם והזהיר את כל מי ששקל להצטרף למלחמה נגדנו, למסע הרצח והמלחמה נגדנו, העביר לכולם מסר: אל תעזו.
“הרבה גורמים חולקים באשמה לטבח 7 באוקטובר, אבל אף אחד, אף אחד לא מתקרב לחלקו של נתניהו באשמה הזו, לחלקו בגודל האשמה שיש, שעודד ואפשר כל השנים את מימון הפנטזיות הרצחניות של ארגון חמאס.
“נתניהו, אתה אפילו לא רבע מהמנהיגה שהייתה גולדה מאיר. היית צריך לקחת אחריות. היית צריך להעדיף את נצח עם ישראל על פני הנצח של השלטון האישי שלך.
“השעות הרבות שחלפו מבלי שכוחות הביטחון הגיעו, ההודעות של החברים והשכנים בקיבוץ, הקולות, הריחות, הובילו אותה להבנה שאולי זהו זה.
“אבל במדינה דמוקרטית כלל גדול הוא שהממשלה מנהלת את ענייני האומה. היא האחראית לפעולותיה ולמחדליה, ואין אחראים זולתה. בעד משגים או מחדלים הרבה פחות חמורים מחליף פרלמנט ממשלה, אבל אצלנו אין הממשלה אחראית, אלא כולם אשמים.
“הן הדליקו את נורות האזהרה, צלצלו בכל הפעמונים ותקעו בשופר, והתשובה שהן קיבלו: אלה שטויות, ואם שוב תציקו עם הדברים האלה – אתן תעמדו למשפט. הקטינו אותן. מדמיינות, ככה אמרו להן.
“שילמנו בשבת השחורה של 7 באוקטובר, ואנחנו ממשיכים לשלם גם היום, מחיר כואב שאי-אפשר לשאת אותו. מחדל עצום וטבח נורא שכמותו לא היה כאן באמת מאז השואה. חובתנו הבסיסית ביותר היא להוכיח שלפחות הפקנו לקח מהאסון הזה שפקד אותנו.
“כן, היה כאן מחדל מודיעיני חמור, אין עליו כפרה. את הכול נלמד, ננתח ונתחקר ביום שאחרי; את כל מה שצריך לעשות, נעשה לאחר שנשלים את המשימה הגדולה, והיא: לנצח ולרסק את החמאס.
“אם ראש הממשלה רוצה לנהל מדינה בצורה הגיונית, הוא יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות, וזה לא להביא חקיקה כל כך קיצונית באופן חד-צדדי. האחריות היא קודם כול עליו.