“אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפעמים הדרך הטובה ביותר להבין חוק היא לא לקרוא את מאות העמודים שלו, אלא לשאול שאלה פשוטה, שאלה אחת: את מי החוק הזה משרת? מי מרוויח ממנו? החוק שמובא בפנינו היום מוצג כרפורמה בתקשורת. מדברים על חדשנות, על תחרות ועל התאמה לעידן הדיגיטלי. נשמע יפה ממש. אבל מאחורי כל המילים היפות מסתתרת מטרה אחרת – החלשת התקשורת החופשית והגברת כוחו של השלטון על התקשורת. אנחנו כבר מכירים את השיטה, מציגים מהלך כרפורמה, מחלישים את שומרי הסף, מרכזים את כל הכוח בידי הממשלה ומסבירים לציבור שהכול למענו. וזה עוד פרק ברצף המהלכים שנועדו להחליש את המוסדות המפקחים על השלטון.
“התקשורת החופשית היא אינה אויב הדמוקרטיה, היא אחד המגינים החשובים שלה. עיתונאים חושפים שחיתות, מציפים מחדלים ומביאים לציבור מידע שהשלטון לא תמיד מעוניין שייחשף. אבל הממשלה הזאת רוצה תקשורת נוחה יותר, כזאת שתלויה – תלויה בהחלטות פוליטיות, בתקציבים, ברישיונות ובהטבות. וכך נוצר אפקט מצנן; עיתונאי חושב פעמיים לפני שהוא מפרסם איזה תחקיר, עורך שוקל אם כדאי בכלל לבקר את השלטון, וכלי תקשורת מבין שלביקורת עלול להיות מחיר.