“את כל אלו עושים אנשי המחאה, לכאורה, שאני קורא להם גייסות השנאה עם דגלי ישראל ביד, שלעיתים הופכים ללא יותר ממוטות תקיפה בידיהם. גייסות השנאה הללו רוצים להצית פה מלחמת אחים, לא פחות מזה.
“כל השנאות שהיו תמיד לאנשים מתחת לפני השטח – השנאות למזרחים, השנאות לחרדים, השנאות לדתיים, השנאה לימניים, לכל מי שחושב אחרת ממני – עד עכשיו זה היה שקט. אסור היה לדבר על זה, ועכשיו פתאום בהפגנות האלה, שנמצאות תחת כל עץ רענן, זה בסדר, זה מותר, זה בון טון. מותר לעמוד ולהשוות לגרמניה הנאצית. כבר אין דבר שאסור, אין דבר שהוא לא במקום. הכול מותר בשם חופש השנאה, חופש השנאה והשיסוי.
“ראינו וחזינו במראות שאני לא חשבתי שאחזה בימי חיי: ראיתי פה מדורות באיילון, כאילו אנחנו באמצע שדה קרב; ראיתי קריאות מאנשים שאני מאמין באמת ובתמים שאוהבים את מדינת ישראל, ראיתי אמירות שתומכות בסרבנות, שמלבות את היצרים; ראיתי פוליטיקאים ישראלים נוסעים לחוץ לארץ ומנסים שם לשכנע לפגוע במדינת ישראל, לפגוע בממשלת ישראל; ראיתי פוליטיקאים יוצאים ומדברים בחוץ, מפעילים לחץ בין-לאומי, מוציאים כסף מישראל, משבחים את מי שמוציא כסף מישראל, מאדירים אותו; ראיתי אנשים שאיבדו גבולות ושאולי שכחו שכמו במשל הידוע, כולם נמצאים באותה סירה, ומי שקודח חור באותה סירה – סופו שיטבע ביחד עם כולם.