איימן עודה
Ayman Odeh
“אני עומד פה, אני עומד פה מול כולם עם העמדה הערכית הזו שלי, שאומרת שבמולדת הזו יש שני עמים, וצריך להכיר בזכויות הלאומיות של שני העמים. חייבים.
“בסוף יהיו שתי מדינות, אבל השאלה היא מה המחיר שאנחנו נשלם, זו השאלה. מה המחיר מעוד סבב דמים ועוד סבב דמים? בסוף אין ברירה, חוץ מזה ששני העמים יכירו זה בזה.
“אני רוצה להגיד לאנשים שהפגינו בכיכר רבין: אני שותף שלכם. אנחנו בסיעת חד"ש-תע"ל שותפים לכם. אתם המפגינים האמיצים שבונים תקווה מציאותית למען האינטרס האמיתי של שני העמים לחיות בשלום.
“למה אני לא שומע את זה מאף אחת ממפלגות האופוזיציה? להגיד את זה בכוח: אין פתרון צבאי, וצריך לכבד את הזכויות של שני העמים.
“ואני שואל: האם אי-אפשר גישה אחרת? האם אי-אפשר להגיד שבמקום הזה בין הים לנהר יש 7.5 מיליון יהודים ויש 7.5 מיליון פלסטינים וצריכים לכבד את שני העמים, את הזכויות הלאומיות של שני העמים, את הזכות להכרה עצמית לשני העמים - -
“- - וכל הסכם הוא גם התחלה של תיקון. וכשיגיע היום הזה נצטרך לבנות מחדש לא רק את מה שנהרס אלא את מה שמעולם לא נבנה. יהיה פה שלום, יהיה פה ביטחון, תקום מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל - -
“כבר ב-2002, בלב ביירות, קמה יוזמה היסטורית, יוזמת השלום הערבית, ביוזמת סעודיה, וקיבלה תמיכה מלאה מכל מדינות הליגה הערבית. מה היא הציעה? פתרון פשוט, הגיוני, צודק, מקובל ברמה הבין-לאומית: הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967, שבירתה ירושלים המזרחית - -
“הדבר השני, הקשר בין הנכבה לבין להקמת מדינת ישראל, צריך גם להפריד בין זה שאני מקבל את הרעיון של מדינה לצד מדינה, לבין זה שצריך להכיר בעוול ההיסטורי שנגרם לעם הפלסטיני.
“יש כיוון אחד – לכבד את העובדה שיש שני עמים, ומגיע לשניהם זכויות לאומיות ולחיות בשלום וביטחון. אין דרך אחרת.
“לכן להאשים את החברה הישראלית שהיא אף פעם לא חיפשה פשרה, זה לא נכון. ומה לגבי העם הפלסטיני, ש-83%–85% תמכו באוסלו, תמכו בפתרון שתי מדינות, תמכו בחיים משותפים? מה להגיד על הפלסטינים, ששכנעו את הליגה הערבית להביא את היוזמה הערבית, שאחר כך גם הפכה להיות היוזמה האסלאמית?
“אני אישית, אם יש לי את הג'יני של אלאדין, אני אבקש ממנו אולי תשכנע מאה אחוז משני העמים לחיות יחד, במדינה אחת. אבל בגלל שאני יודע שבמציאות אין ג'יני של אלאדין, ואני יודע שיש רוב מוחץ בקרב שני העמים שרוצה מימוש זכות ההגדרה העצמית, לכן אני רואה שהפתרון המציאותי הוא מדינה לצד מדינה.
“הלוואי שיבוא יום ששני העמים יגידו: אנחנו יכולים לחיות בלי גבולות; או ששני העמים יגידו: וואלה זה מצליח, בוא נחשוב ביחד על קונפדרציה. כל זה אפשרי, אבל יש דבר שאי אפשר לקפוץ מעליו והוא שלעם הפלסטיני מגיעה הזכות להגדרה עצמית להקים מדינה פלסטינית בגבולות 67' לצד מדינת ישראל.
“מילותיו של המשורר חנוך לוין מ-1970 חזו את תוכנית נתניהו לשני העמים החיים כאן; עוד פצצות, עוד שכול, עוד פוסט-טראומה, עוד אבות שקוברים את בניהם – הכול בשביל לשרוד פוליטית.
“אני עוד מאמין ועוד יהיה שלום, והמפתח לשלום, הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' – דבר שיביא ביטחון אסטרטגי ושלום לכולנו. תודה.
“חברים, בסופו של דבר יש פה שבעה מיליון יהודים. הם לא יתאדו. יש שבעה מיליון פלסטינים בין הים לנהר – לא יתאדו.
“כן, צריך שלום. צריך שלום על בסיס מדינה לצד מדינה.
“למען עצמאות העם הפלסטיני. רק שלום שבבסיסו הקמת מדינת פלסטין בגבולות 1967, רק שלום כזה יביא ביטחון ויביא כל טוב לשני העמים.
“דיקטטורה אמיתית היא מה שנעשה בשטחים הכבושים נגד העם הפלסטיני, מי שרוצה דמוקרטיה אמיתית צריך לחתור לשיוויון של כל האנשים, פלסטינים לצד יהודים, מדינה לצד מדינה