“אנחנו רואים איך בג"ץ, איך השופט עמית חותר לפירוק כל המוסדות הדמוקרטיים, כל המוסדות הדמוקרטיים, כל אושיות המדינה, הממשלה, הכנסת.
“אני חושב שהרפורמה שהחלה טרום המלחמה והמלחמה עצמה, שחשפה רבים מהחולאים של מערכות המדינה שזקוקות נואשות להבראה ובראשן החולי העיקרי שלנו היום וזו הדיקטטורה השיפוטית והבירוקרטית שהגיעה לממדים מפלצתיים לצערנו ולבושתנו.
“אנחנו התדרדרנו למצב שבו החבורה הזאת, לא רק מחליטה ומבטלת חוקי יסוד, ממנה ראשי גופי ביטחון ומחליטה במקום השרים והופכת גופי ביטחון למיליציות תחת חסותם. ממשלת על.
“היום בית המשפט למעשה יידה עוד אבן עליכם, אזרחי ישראל, על הדמוקרטיה שלנו; לא אבן – סלע. במידה רבה זה המשך של הגיבוי שנתן בית המשפט העליון בזמנו לרונן בר, סוג של ניסיון גלוי לנכס את גופי הביטחון של המדינה, של הציבור לבתי המשפט.
“אתה יודע, כשאומרים לך: זה לא בגיץ, יעקב, למה תחוקק? באים פה לכולם, ימין, שמאל: אל תחוקקו; תהיה חכם, אל תהיה צודק; תרוויח משהו, לא חבל לך על כל האנרגיה? זה הבג"ץ, את זה אתם מכירים.
“דבר שני, אולי החמור מכל השבוע, בית המשפט העליון אסר על מבקר המדינה. זה לא מעשה ליד החוק, זה מעשה אנטי-חוקי.
“- - ועוד הפעם והיה ראוי שאתה תעלה וחבריך לאופוזיציה יעלו וימחו כנגד פסק הדין הזה, שכל כולו מאפשר לאזרחי ישראל הצצה לשיקול הדעת של בית המשפט העליון.
“כל אחד שהיה לו ממשק קטן עם מערכת המשפט, מיקי לוי, יודע שכשפרקליט עושה אפצ'י, פרקליט של הפרקליטות, הוא מבקש דחייה והוא מקבל דחייה בחודשים. מערכת המשפט סוחבת תיקים חודשים - -
“אז התיקון הזה שאנחנו עושים עכשיו – וזה החלק הראשון, חוק איחוד משפחות, הוראת שעה – הוא של הפרצות שנקבעו בחוק הזה; הפרצות, שאחרי שהחוק הזה חוקק, בית המשפט העליון כפה על הכנסת, למעשה, שאישה מעל גיל 25, שגבר מעל 35, כל הסעיפים האלו בחוק איחוד משפחות, סעיפים 4–8, סעיף 15, שמאפשרים, כאילו במסווה הומניטרי – ואנחנו בעד הומניטריות, ואנחנו בעד יכולים להבין הרבה מקרים הומניטריים.
“ומי מוציא צו ביניים, אדוני היושב בראש? כמובן, בית המשפט העליון מוציא צו ביניים. היה זה פרופ' ברק, מתנה של פרופ' ברק, צו ביניים לגירוש של אותם 400 מחבלים – מי שזוכר, אני זוכר את התמונות – האוטובוסים עצרו על גדר המערכת.
“ואנחנו שנים במדינת ישראל תחת מתקפה על הדמוקרטיה שלנו, והשיא היה השנה, שקמו בוקר אחד 15 אנשים, 12 מתוכם החליטו שהם משנים חוק-יסוד.
“הדיקטטורה היחידה בארץ בשנים האחרונות זה אנשים כמו מרדכי קרמניצר, כמו אנשים שלא נבחרו.
“היו 12 אנשים במדינה הזאת, 12 אנשים, שהחליטו – על דעת עצמם, כמובן – שהם יכולים לכונן חוקה, אחרי שהם אילפו אותנו פה שזאת חוקה.
“לגבי דבר אחד אני מסכים, והוא לא חדש, שיצא מחוק טבריה שבית המשפט העליון הוא בעל הבית כאן בישראל. לא איכפת לו מי בחר, מה בחר, מה הדמוס-קרטוס, מה לא הדמוס-קרטוס – בהקשר של פסק הדין הזה – אגב, בניגוד למה שמקובל בכל מדינות המערב בהקשר של הנושא שנקרא חקיקה פרסונלית.
“אני פה מברך על הצעת חוק שלא הגיעה לכאן, כיוון שאנחנו התרגלנו לחילול הזה של רצון הציבור, התרגלנו כבר כשבג"ץ אומר את המילה האחרונה, כלומר, מחלל את קדושת הבית הזה, חומס כאבת נפשו את רצון הציבור. מחליט איזה חוק קביל ואיזה חוק הוא זורק לפח בהיכל בית-המשפט.
“יש כאן עניין עקרוני שחוזר שוב ושוב לפסיקות של בית המשפט העליון והפך לנורמה נוראית ופסולה.
“כמו שאמר ד"ר בועז סנג'רו, בצדק, בית המשפט העליון הקפיד לטשטש את עליבות אותם דברים נוספים.
“כשאדם לא משרת את החוק, כששופט לא משרת את החוק, הוא לא משרת ציבור, הוא לא משרת את החוק, הוא חושב שהסבירות שלו היא מעל החוק, היא מעל רצון הציבור – זאת לא דמוקרטיה, זאת חזרה לכוחנות, זאת חזרה לשרירותיות.
“אני יודע שזה קשה להם, מכיוון שהם התרגלו ב-27 השנים האחרונות, למשטר אחר; התרגלו לאוליגרכיה; לעשרה אנשים שהחליטו על דעת עצמם בשביל 10 מיליון אנשים, בלי בדל סמכות חוקית, בלי לשאול אתכם, בלי לשאול את האזרחים.
“לזה אתם קוראים נאורות? זה ליברליזם? זה הפוך מנאורות, הפוך מליברליזם. להחליט בשביל הציבור? להחליט במקום הציבור?
“ומסתבר שזו לא הפעם הראשונה שהסבירות-שפיטות הזאת היא שרירותית לגמרי, אפילו בקרב אלו העליונים שהתקבלו למשפחה; גם כשהם יושבים באותו הרכב, באותו בית משפט, יש כאלו שמבחינתם להרוס בית של טרוריסט רוצח זה דבר סביר, ויש כאלו, כמו מני מזוז, שלהרוס את הבית של זה שרוצץ את גולגולתו של עמית בין יגאל, זה דווקא לא סביר.