“אני מוצאת את עצמי בדיסוננס מטורף בין החיילים שלנו – גם האזרחים – החיילים שלנו, שנלחמים, שמחרפים את נפשם בזמן שאנחנו קוראים לזה "הפסקת אש". אבל זאת לא הפסקת אש, זו אש ללא הפסקה, ככה אני קוראת לזה. באיזו מציאות מדומה – תוך כדי שאנחנו בדיסוננס המטורף הזה של הדילים המלוכלכים והסחטניים שקורים פה בבית הזה, ממש עכשיו ברגעים אלה מאחורי הקלעים, על חוק כזה או אחר – תראו מה קורה בחזית הצפונית שלנו במדינה. האזרחים בצפון מופקרים, הם לבד. במקום ששרי הממשלה היום ייקחו את עצמם וייסעו לשבת עם התושבים, לדבר איתם, לפגוש אותם, את ראשי הרשויות שלנו, ריבונו של עולם, לעזור להם בצרכים שלהם; במקום זה, אנחנו פה בדילים של הכנסת כרגיל. כל כך הרבה משפחות במדינת ישראל הן כמו בני ערובה – בבתים שלהם, מתחבאים, כמו במטווח ברווזים.