“אנשים אלה נמצאים בתחושת אי-ודאות, אי-סדר, היעדר שגרה; מרביתם לא עובדים, יצאו לחל"ת ועדיין מנסים להבין לאן הרוח נושבת – עד מתי הם יהיו ארעיים, מתי הם יוכלו לשוב הביתה, אם הבית כמובן לא נהרס כליל; 40 ימים ש-250,000 איש לא הכינו חביתה לארוחת ערב לילדים שלהם; 40 ימים שהילדים לא ישנו במיטות שלהם; 40 ימים שאותם ילדים – הופעל עליהם שעון עצר: הם לא הולכים לאותם בתי ספר, אין להם כבר חוגים, הם נמצאים במצב שהם מפורקים קליל.