“במקום שיעמדו פה עכשיו שר האוצר, שר החינוך, יכנס ראש הממשלה מסיבת עיתונאים, מישהו בעל סמכות יפנה לציבור ויגיד לו: אנחנו הולכים לעשות אחת, שתיים, שלוש – במקום זה, אני מקבל כל היום טלפונים מגננות, ממורות, מראשי ערים, מבעלי עסקים, שאומרים דבר אחד, ודבר אחד הגיוני: איך יכול להיות שעברו יותר משבועיים ועדיין אין ודאות באף משרד ממשלתי? איך יכול להיות שלא יודעים מה הולך לקרות במערכת החינוך?
“אז כמו שאמרתי, הלחימה מתנהלת בצורה הירואית, באמת בצורה הירואית, אבל מה קורה עם העורף? מה קורה עם מדינת ישראל? מה קורה עם כל מי שאמור להתייצב מול הציבור, לקבל אחריות ולתת הנחיות?
“הפכנו להיות, אמיתי, ילדי הכאפות של המזרח התיכון, בראשות אדם אחד חלש שהביא אותנו למקום הזה.
“אנחנו נמצאים בזמן מלחמה ומי שמנהל את המדינה הזאת, מתעסק בזמן הכי קשה של מדינת ישראל, איך נשמור על הממשלה המקרטעת הזאת עוד טיפה.