“בסך הכול, אסיר שחטא הוא עדיין צלם אנוש. נכון שהוא מעד, ואין חולק על זה, והוא משלם את חובו לחברה בעצם ישיבתו, מין עשיית תשובה שם – בתקווה של עשיית תשובה שם. חשוב לנו – אנחנו במדינה מתוקנת – שאת מעט האור שקיים לאסירים הללו, לא ייקחו מהם.
“הביקורים – הרי אנחנו מענישים את המשפחות, את האישה ואת הילדים – הילדים שמשוועים לאותו אדם, לראות אותו פעם בחודש או פעם בחודש וחצי. להחזיר את הביקורים זה דבר אלמנטרי.
“מגיע להם לכל הפחות הדבר היסודי הזה, העיקרון היסודי הזה לצאת לחופשות, ומעבר לזה, ביקורים אפילו. גם ביקורים בהתחלה שללו להם, ואישרו ביקורים רק בזום. יותר מזה, אנחנו מענישים גם את בני משפחתם, את האישה ואת הילדים שצריכים אותם בימים האלה.