ווליד טאהא

Walid Taha

“בזמן שהפשיעה מכה, מכה חזק – בעיקר בחברה הערבית, אבל גם בחברה היהודית – בזמן שאנשים נרצחים, בזמן שהביטחון האישי של אזרחי המדינה אבד, מוצאת לה הממשלה הנוכחית, שמתנהלת במעין סוף בסטה, סוף עונה – גם בתוך עצמם מתנהלים כמעין סוף עונה – במה הם מתעסקים? במה הם גיבורים? על מי הם חזקים? לא על ארגוני הפשיעה, שלא סופרים אותם ובזים להם ולא רואים אותם ממטר. מזמן כבר לקחו את הריבונות של המדינה לידיהם, ארגוני הפשיעה, והמדינה השלימה שהיא יכולה לחיות בלי ריבונות ביישובים בתוך המדינה. במקום לטפל בדבר הזה, שאי-אפשר לחיות בלעדיו – הרגשת הביטחון האישי היא צורך חיוני לכל אדם כדי להתקיים – הם כשלו לעשות את זה, אז על מי הם גיבורים? הם גיבורים על אנשים.

“בזמן שאזרחי המדינה ממשיכים להתפוצץ ברכבים וממשיכים מעשי הרצח, גם בחברה הערבית, גם בחברה היהודית, בזמן שהביטחון האישי של אזרחי המדינה התפוגג, נעלם, מוצאים להם זמן אנשים שאמורים לעסוק בביטחון האישי של אזרחי המדינה – למשל, יו"ר הוועדה לביטחון פנים, או מה שהם קוראים לזה "ביטחון לאומי"; זה ביזיון לאומי, לא ביטחון לאומי – מוצא לו זמן להתעסק דווקא במואזין באמצעות הצעת חוק נוספת, אגב, שהיא לא חדשה, כי שמענו על הצעות דומות גם בעבר, שבאה להגביל את המואזין. כאילו זה מה שנותר מהבעיות שהממשלה צריכה לטפל בהן. ואז הם מתעסקים דווקא במואזין. הם לא עושים את העבודה שלהם בכל הקשור בפשיעה, בעיקר בחברה הערבית, אבל גם בחברה היהודית, הם לא עושים את העבודה שלהם לשמור על הערך העליון של החיים, שזה חיי אדם, ביטחון אישי של בני אדם. הם נכשלו לעשות את זה או לא רוצים לעשות את זה, והם מוצאים זמן להתנכל דווקא לחברה המוסלמית בארץ באמצעות רדיפה שהם מחוללים נגד המואזין. אז בתקופה שנותרה לכם, אין לכם את הלגיטימציה לעסוק ברדיפה גזעית, רדיפה דתית. די כבר, תפסיקו עם זה.