וכשעברו השנים והגענו לאותו בוקר שחור, שמחת תורה, כ"ב בתשרי התשפ"ד, שוב ראינו את העם הזה, את האחווה הזאת, את הכוח הפנימי שלא ניתן לשבור. שוב לא חיכינו לפקודה, שוב ראינו אחים שארזו ציוד, נסעו דרומה ונכנסו לתופת, לא בגלל שהם חיילים – בגלל שהם יהודים.
← כל מה שאמר לימור סון הר מלך