“בסוף, אם אין חינוך, תעסוקה ותשתיות ברשויות הבדואיות, מי שסובל זה לא רק הרשויות הבדואיות; זה גם בבאר-שבע, עומר, מיתר, להבים, ירוחם, אופקים. כל אזור הנגב סובל.

“הדבר היחיד שאנחנו כועסים עליו וקשה לנו איתו, זה שכמעט שום דבר לא טופל במהלך השנים האלה – לא נושא החינוך, לא נושא הפשיעה, לא נושא הנהיגה פרועה בכבישי הנגב, לא נושא המשילות, כלום למעשה לא טופל ולא שופר.

“היישובים הבדואיים לא הוסדרו עשרות שנים, עשרות שנים. לבוא עכשיו ולצאת רק במדיניות של הריסה, בלי שום פתרונות מהצד השני, מה אתם מצפים שיקרה?

“עכשיו, תסבירו לי, יד קשה והריסת בתים – אני לא בעד בנייה לא חוקית – אבל למה שאזרח בדואי ירצה להיכנס לגור בעיר שאין בה פינוי אשפה, אין בה חינוך ראוי, אין בה תשתיות, אין בה חשמל ראוי, אין בה תאורה, אין בה מגרש משחקים?

“כמות הנשקים הבלתי-חוקיים שמסתובבים, הירי הבלתי-פוסק כל לילה, אותו אני וכל תושבי הנגב שומעים, שבנס עד היום הכדורים פגעו רק ברכוש ולא בבני אדם.