“מורידים מאיתנו את הבגדים ומשאירים אותנו בתחתונים. הם מושיבים אותנו על רצפת המנהרה עם הפנים אל הקיר ומתחילים להרביץ בכל הכוח. על אצבעותיהם טבעות משוננות, והם מנחיתים עלינו מכות איומות, בלי הפסקה, מצליפים, שורטים, חותכים ומכים.

“וצריך לזכור שהעולם באמת שתק אז, וחלק גדול מהעולם שותק גם היום כשאנחנו מחכים כבר שנה ושלושה חודשים לאות חיים, קטן אפילו, מילדים, מתינוקות, מצעירות, מגברים, שמוחזקים בשבי נאצים – בעזה הפעם, ולא בגרמניה.

“אני רוצה לומר משהו: כולם יודעים שאני הצבעתי בעד עסקה. באמת זאת הייתה אחת ההחלטות הקשות ביותר שעשיתי לא רק בחיי הפוליטיים, אלא בחיי בכלל. אין דבר יותר חשוב היום מלהחזיר את החטופים, ביחד עם כלל מטרות הלחימה כמובן.

“אני רק אומר במשפט לחלק ממשפחות החטופים שאני רואה שעומדות למעלה: אנחנו כואבים את כאבכם מאוד, ואנחנו פועלים ללא הרף כדי להחזיר את היקרים שלכם, שהם גם היקרים שלנו.