אני יכולה לומר לכם שלא אחת לפגוש הורים שבורי לב שהילד שלהם לפעמים קטין או קטינה, וגם לעיתים זה חייל שמשתחרר, שמגיעים לבית חולים, אבל אין מי שייתן להם את החיבור, את ההנגשה, את התרגום, ולעיתים זה גם מסלים למקומות יותר קשים, כאשר אנחנו מבינים שבמערכת הבריאות באופן כללי יש הרבה דברים שעדיין שנויים במחלוקת, ולפעמים האמצעים הם לא אמצעים קלים בטיפולים.
← כל מה שאמר פנינה תמנו-שטה