“בכל נקודת זמן טיל מתפצל, שבע–שמונה זירות נפילה, מיליונים רצים למקלטים, למעלה מ-3,200 אנשים איבדו לגמרי את ביתם, ביתם נחרב כליל, אבל הוא מתרברב, סופר אצבעות.

“המלחמה הזאת שהחלה כמלחמת קיום לאחר הטבח הנוראי, נמשכת כבר שנה ושמונה חודשים וממשלת 7 באוקטובר, לא מצליחה לנצח; לא יודעת לנצח ולא מצליחה לתרגם את ההישג הצבאי המרשים של לוחמינו, להישג להשגת החטופים.

“אותו היום שאחרי – שדיברתם עליו כל כך הרבה, ואנחנו בסך הכול חיכינו שתהיה את התשתית – אותו יום שאנחנו הבנו מה צריך לקרות בו, ואתם רציתם להפסיד ורציתם התנהלות רופסת: ניצחון במלחמה עד הסוף, לא עצירה, לא פשרות, לא דילול, הכרעה אמיתית והשבת כל חטופינו; ריבונות ביהודה ושומרון, כי זו ארצו של העם היהודי, ארץ נחלת אבותינו, בלי מירכאות, בלי תירוצים ובלי סיסמאות; העזתים הבלתי-מעורבים למדינות אחרות; פתרון אמיתי, ולא המשך של טרור בחסות או בכסות הומניטרית; שלום עם סעודיה, בלי מדינה פלסטינית, בלי ויתורים מופקרים, שלום מתוך עוצמה, שלום מתוך נחישות.

“בזמן שהצבא מתמודד עם אובדן לוחמים רבים ועם איום קיומי, החובה של הממשלה לגבות אותו ולקבע חוק גיוס.

“אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המלחמה הזאת חשפה את מערומיה של ממשלת הימין מלא על מלא. ממשלה שלא מסוגלת לנצח, ראש ממשלה ששנים משתמש בקלף של מר ביטחון, הביא אותנו למצב שבמשמרת שלו יש אפס ביטחון ואפס הרתעה.