הבעיה היא שהבדידות לא תמיד צועקת, היא בדרך כלל שקטה. היא לא תמיד מגיעה בהודעה מסודרת למוקד, היא לא תמיד מופיעה בדוחות, היא לא תמיד נרשמת במערכת של הרווחה, וכשאין קשר קבוע, כשאין עין שרואה, כשאין אדם שמתקשר פעם ביום או פעם בשבוע, כל נפילה הכי קטנה בבית יכולה להפוך לאסון. זו בדיוק הנקודה שבה החברה והמדינה חייבות להיכנס. מעורבות של שכנים, משפחות וקהילות חשובה מאוד ויכולה להציל חיים, אבל היא חייבת להיות חלק ממערך רחב יותר, מסודר ומוסדר ועקבי.