“כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לא הפצצות הנזרקות לרחבי הבתים, ולא הפצצות שנזרקות בפתח הבתים או ברחובות, ולא הפצצות וירי הכדורים ברחובות, שהורג את האנשים ולא מבחין בין גבר לאישה, ילד, טף, זקן, לא משנה – כבר קרוב ל-120 נרצחים ונרצחות בשנה הזאת – הקול של הפצצות לא נשמע ולא מפריע. לא לשר של הכישלון, ממש של הכישלון – זה בבעלותו ובחזקתו ועל שמו ואף אחד לא יכול לקחת לו – ולא לראש הממשלה, ולא לאף שר שיושב בממשלה הזאת.

“כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, 153 נרצחים ונרצחות בחברה הערבית במחצית של שנה אחת. לצערי הרב, אנחנו עדים לרצח כמעט כל יום, ולפעמים זה הפך לדבר שבשגרה; נרצחים בזוגות או בשלשות, וכשיש רק נרצח אחד אנחנו אומרים: אלחמדולילה שזה רק אחד.

“אנחנו עדיין ב-5 לחודש אבל יש לנו כבר שישה נרצחים. זה מצמרר, זה מצער. וכנראה, לצערי הרב, למי שצריך להיות אכפת, לא אכפת.

“51 נרצחים בחברה הערבית. מי יודע מי נרצח עכשיו מול משרד הרישוי בחולון? אף אחד לא יודע. עוד כמה דקות נדע את הזהות שלו. זה לא גזרת גורל. זו מדיניות מכוונת. מי שמפקיר את העבודה שלו, והוא אחראי על העבודה הזאת, הוא שותף לתוצר. התוצר הוא מאוד גרוע.

“אנחנו עולים וזועקים ומשמיעים, אבל אין מי ששומע, אין מי שמבצע, אין מי שאכפת לו. זאת העובדה הקיימת. אין מי שאכפת לו.