עמדנו בתל אביב כי אי-אפשר היה להמשיך לשתוק, כי השתיקה הפכה לאדישות מסוכנת, כי הפשיעה בחברה הערבית אינה גזרת גורל אלא תוצאה של מחדל מתמשך והזנחה. המסר שלנו היה חד וברור: אנחנו דורשים ביטחון עכשיו, לא עוד הבטחות, לא עוד נאומי ניחומים, לא עוד ועוד ועדות.
← כל מה שאמר ואליד אלהואשלה