ודווקא מתוך ההבנה ששלוש שנים אחרי ששוחררו אותם אלה שהיו אמורים להיות מוצאים להורג, הייתה החלטה באו"ם בכ"ט בנובמבר על הכרה במדינה יהודית בארץ ישראל, ומדינת ישראל, שקמה שנתיים וחצי מאוחר יותר – מאוחר מדי, אולי יש לומר, אחרי סיומה של מלחמת העולם השנייה – אני מציע שנעריך ונבין על מה נלחמו אז ומה רצו אז, ועד כמה חשוב לכולנו שנזכור קצת כל יום כשאנחנו באים לכאן, לבית הזה, "נשיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", ונדע לנהל את הדיונים בינינו עם הבנה אחת מאוד מאוד ברורה – שהתפקיד שלנו כאן הוא לשמור על היכולת שלנו לקיים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל בהתאם לחזון של התנועה הציונית ושל מה שרצו אבות-אבותינו, שנלחמו וחלקם גם קידשו בדם את הארץ הזו.