הסדרת אגרות ופטורים מהן הם סוגיה מובהקת של מדיניות ציבורית אשר משתנה מעת לעת בהתאם לשיקולים תקציביים, עקרונות שוויון וניהול יעיל של מערכת המשפט. על כן, ראוי שהסדרה זו תיעשה באמצעות תקנות מכוח החוק, אשר מאפשרות גמישות והתאמה שוטפת לצרכים המשתנים. קביעת פטור ספציפי מאגרה בחקיקה ראשית יוצרת תקדים להסדרה נקודתית של אגרות מסוגים שונים בדרך של חקיקה באופן שאינו מתיישב עם העיקרון האחיד של מדיניות אגרות, ואף עשוי להכביד על ניהול התקציב והמדיניות הכוללת של מערכת המשפט.