עיצובו של הדין הישראלי הוא לעולם תהליך דיאלוגי בין רשויות. כך זה קורה בכל העולם. נקודת המוצא היא החוק הכתוב, אבל כשהמחוקקים יושבים וכותבים חוק, הם לא עסוקים ולא יכולים לעסוק בכל התולדות שלו.