“הוא לא עשה זאת, אדוני היושב-ראש, בשביל מדליה או תהילה; הוא עשה זאת כי הוא האמין בכל נימי נפשו שיש לנו זכות מוסרית וחובה וגורל להקים כאן בית לעם היהודי.
“צריך לחשוב האם גם במקום שבו חייל לא נקבר בבית קברות צבאי, כי המשפחה בחרה והוא נתן למשפחה לבחור, למשל, החייל נקבר מעבר לים, זה היה חייל בודד שעלה לארץ או התנדב, והמשפחה בדין ובצדק, אמרה: אנחנו רוצים שבנינו ייקבר במקום מושבנו מעבר לים, צריך לחשוב האם בבתי העלמין הצבאיים יש גם אפשרות להנצחה לא באמצעות קבר.
“אבל הדבר המדהים שהיה לי בשיחה הזאת עם בחור שלא הכרתי, שהוא אומר לי: תדברו על הנופלים. תעזבו אותנו, אנחנו נשתקם, נחזור לחיים, אבל אלה שאיבדנו בקרב, אל תשכחו אותם.
“גם אנחנו זוכים במשרד המורשת לספר ללא לאות, להנציח את זכרם, ולספר את מורשתם לדורות הבאים.
“לצערי, אדוני היושב-ראש, אתה החלטת להיעתר לבקשת המשפחות ולבטל את הטקסים האלה. אני חושב שההחלטה הזאת היא החלטה שגויה. הסיבה היא שיום הזיכרון הזה הוא אינו יום זיכרון אישי של אותן המשפחות.
“אהוביכם נפלו בגבורה, ואומץ ליבם מלווה אותנו בכל צעד. כולנו, אבל כולנו שותפים לאבלכם ומוקירים את יקיריכם, שהקריבו את חייהם למען ביטחוננו ושלומנו.
“והתפקיד שלנו הוא לחשוף בפני העולם את פרצופם האמיתי ואת דמותם המעוותת של הנאצים בני דורנו. התפקיד שלנו הוא לנצל את הכוח התקשורתי כדי להבהיר את התמונה המלאה. אסור לנו להשאיר את הזירה פנויה לאלו שעמלים לשכוח ולהשכיח. מחובתנו לספר, לספר ועוד לספר.