מפונים מהצפון

“משפחות בצפון פשוט מצביעות ברגליים ועוזבות. מאז תחילת המלחמה פגשתי הרבה משפחות של מפונים, תלמידים, עובדי הוראה, מנהלים של מוסדות חינוך. הסתכלתי להם בעיניים, ואני שומעת אותם – חלק מהם נמצאים בטיפולים, וילדים נמצאים בחרדות, חזרו להרטיב בלילה, וכולם שואלים רק שאלה אחת: האם יש להם בכלל עתיד בצפון או אין?

“ככה אומר לי מפונה בצפון, משפט שלא יעזוב אותי עד שארית חיי. העוצמה של חוסר האמון של האזרחים במדינה זו תעודת עניות על המצב שאליו הגענו. התושבים שלנו כבר לא מאמינים – הם לא מאמינים, לצערי, לצבא ולמדינה, וכל אחד לעצמו.