“כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, להלן תגובת שר החינוך: הצעת החוק בנוסח הנוכחי מעוררת קשיים רבים הן בהיבט המשפטי, הן בהיבט המקצועי. ראשית, הצעת החוק אינה מבהירה מהם המאפיינים הייחודיים של החינוך הממלכתי הכללי שבגינם יש צורך בהצעת החוק ובהקמה של מועצה מיוחדת רק להם. וזאת בדגש על העובדה כי לפי הצעת החוק היא מיועדת לציבור היהודי החילוני, לציבור היהודי המסורתי לגווניו השונים, וכן לציבור הערבי והדרוזי. בנוסף, הצעת החוק מבקשת לשנות באופן משמעותי את הדרך שבה פועל משרד החינוך, וההצעה פוגעת באופן מהותי בסמכויות הנתונות על פי חוק לשר החינוך.
“בנוסף, הסעיף בהצעת החוק שעניינו קיום שיעורים והדרכות בדבר שימוש במכשיר סלולרי, מהווה התערבות בסמכות הנתונה על פי חוק לשר החינוך ולמזכירות הפדגוגית בכל הנוגע לקביעת תוכני לימוד ואופן העברתם.
“אשר לציון היום בבתי הספר, אציין כי ככלל, המשרד מתנגד באופן עקרוני לקביעת תוכני לימוד בחקיקה, על מנת שלא לכרסם בשיקול הדעת הנתון בעניין זה לשר החינוך ולמזכירות הפדגוגית וכדי לשמור על הסמכויות הנתונות לשר לפי סעיף 1 לחוק חינוך ממלכתי. משכך, מוצע להותיר את שיקול הדעת בנוגע לציון היום במערכת החינוך בידי שר החינוך, ובהתאם לכך, לתקן את נוסח ההצעה ולקבוע כי ציון היום בבתי הספר יהיה ככל שיחליט על כך שר החינוך.
“עיון בהצעת החוק מעלה כי לכאורה מדובר בתוכנית עידוד, וככזאת אין מקום להסדרתה במסגרת חקיקה ראשית. לשר החינוך נתונה הסמכות לקביעת תוכנית הלימודים, היקפה, ההכשרה הנדרשת מעובדי החינוך וההוראה, דרכי הפיקוח עליה והיקף תקצובה – הן ביחס לבתי ספר יסודיים והן ביחס לבתי ספר תיכוניים.
“אומר שר החינוך: אינני מביע דעה לגבי תוכנית העידוד, אבל אין מקום להסדרתה בחקיקה, מכיוון שהיא כובלת את שיקול דעתו של השר, שהוא המוסמך לקבוע את תוכנית הלימודים, היקפה, ההכשרה הנדרשת מעובדי החינוך וההוראה, דרכי הפיקוח עליה והיקף תקצובה וכו'.