“עבורי הרצח היה אירוע טראומתי, הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית. אני לקחתי את הרצח באופן קשה ביותר. תקופה מסוימת הסתגרתי בביתי, התאבלתי עליו ממש, אפילו גידלתי זקן במשך השבעה.
“ועל אף הזמן שחלף, הלמות הפטיש המכה בנוקר הפוגע בתרמיל המחולל את הבערה שהדפה את הקליעים שפילחו את גופו של יצחק רבין עד שנפל עוד מטלטלים את הנפש הלאומית.
“מדינת ישראל ורבין ידעו תמיד להתמודד עם אויבים ואיומים מבחוץ. מה שהכריע את יצחק רבין ומה שמאיים גם היום על קיומה של מדינת ישראל – לא רק על ביטחונה, אלא על עצם קיומה – הוא האלימות, ההסתה, השקרים והשנאה מבפנים.
“רצח יצחק רבין חרות עמוק בליבנו, ולא משנה היכן אנחנו נמצאים על פני מפת ישראל, אם על פני המפה הפוליטית ואם על פני הנתיבים האמוניים, ואם על פני קשת הדעות.
“לצד זאת, דווקא בימים האלו, אסור לטשטש את זכר רבין ובעיקר את מורשתו. למשפחה יש זכות לציין את יום השנה בכל דרך שתמצא לנכון. אנחנו, כמדינה, מחויבים לציין אותו ולהזכיר את הרצח.
“אדוני היושב בראש, היום 4 בנובמבר, אנחנו מציינים 29 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין זכרו לברכה, הרצח שהוא שיא אלים של משבר עמוק במדינה, שערער את הנחת היסוד שהייתה מקובלת כאן במדינת ישראל.
“אני רוצה עדיין להזכיר לכם שאומנם אנחנו מנסים לטשטש את ההיסטוריה ולפעמים יש לנו זיכרון מאוד קצר, אבל אני רוצה להזכיר לכם: מי שהיום הוא שר לביטחון לאומי, שהסתובב עם הסמל של מכוניתו של ראש הממשלה, שבחקירתו של יגאל עמיר, הרוצח ציין את השם איתמר בן גביר.
“ראש ממשלה מכהן נרצח בעיצומו של תהליך הסתה נורא, אבל אתה אומר שלא נשברו כאן הכלים. איזה זיכרון סלקטיבי, איזה סילוף היסטורי, סילוף שמשתווה רק לדרך המסולפת שבה אתה קורא את מגילת העצמאות.