“רק בזכות מאבק נחוש של אנשי ההתיישבות, אנשי הגבעות והחוות ושותפים נוספים, המקום חזר לידיה של מדינת ישראל, המים שבו לזרום, והציבור הישראלי שב ליהנות מאחד המקומות היפים בארץ.
“לא יודעים לעבוד. לא יודעים לעבוד. ולכן, ובזה התחלתי, גם החוק של רשות העתיקות לא עבר.
“לא הצלחנו ברשות עתיקות שנתיים כשאני הייתי אחראי על זה, מ-2016 עד 2018, לכנס את שני, יש דירקטוריון ויש מועצה ארכיאולוגית.
“אם אתה לא קובע את המציאות הזו בשטח, נהרסים לנו באמת נכסים ארכיאולוגיים מטורפים.
“כלומר, הם שללו מרשות הטבע והגנים את הזכות הקנויה לה, את זכות הווטו הקנויה, כך שהם יוכלו להטיל וטו על פגיעה בשמורות טבע ופארקים לאומיים שהם מנהלים.
“וכך, בזכות המקצועיות, הדבקות במשימה והאנושיות העמוקה, נמנעו 16 מקרים של משפחות שלעולם לא היו יודעות מה עלה בגורל יקיריהן. 16 משפחות לא נותרו תלויות בין שמיים לארץ. הן קיבלו ודאות – קשה ככל שתהיה, אך ודאות.
“אני יכול להבין לרוחם של אנשי רשות העתיקות שרואים באבנים הללו אבני מורשת שמרגשות כל יהודי. אבל עם כל ההבנה, הם שגו שגיאה קשה.
“ולכן אני אומר, זה המנדט שלנו, ואני נורא מצר על זה שדווקא מרשות העתיקות – ראיתי היום מכתב של פרופ' גיא שטיבל – שהייתה צריכה להוביל את החוק הזה בכלל, לבוא לשר המורשת ולומר לו, אנחנו רוצים לשמור על נכסי המורשת האלו שנשדדים כל יום, שמושמדים כל יום. במקום זה, מכתב רצוף שגיאות, ואני אומר שוב, עושים פה את הדבר החמור מכל.
“כיוון שהמכתב הזה הוא בעצם כסות מדעית, לצערי פסבדו-מדעית, לעמדות.
“הצעת החוק הזאת היא חיונית גם לתקומת ישראל וגם לשיקום מהמשבר הנוכחי. היא בעצם תובעת מאתנו לקחת מחדש אחריות על ההיסטוריה, לחייב את רשויות המדינה – בהקשר הזה את רשות העתיקות – לטפח את מורשתנו הלאומית.