“אל מול הנסיבות האלו ניצבת המציאות הכואבת בשטח: 11,000 מורים מוסמכים בחברה הערבית יושבים בבית ללא תעסוקה ועימם 7,000 בוגרי מקצועות פארה-רפואיים שמשוועים להשתלב בשוק העבודה ונהדפים. במקום לנצל את ההון האנושי המזהיר הזה לטובת כלל הציבור, אתם בוחרים בבדלנות. אתם טועים ואתם שוגים באשליות.
“אך עד אז יש למצוא פתרונות אחרים במקביל ולהחליף את העובדים הערבים בפועלים ממדינות זרות אחרות שאינן עוינות, שישלימו את החסר, ייהנו ממשכורת ראויה למשפחותיהם, וכמו שראינו עד היום, אף יספקו איכות ותפוקה טובות יותר. זה אפשרי, זה הכרחי, וזה בידיים שלנו. תודה רבה.
“אני חושבת שהמצב כל הזמן היה קשה, אבל אין ספק שבעקבות המלחמה נהיה עוד יותר קשה. זה רק אומר שהמסקנה היא אחת ויחידה: המדינה צריכה להתערב בתוכניות מובנות. לצערי הרב – ואני אדבר שוב פעם באופן ספציפי על החברה הערבית – בחברה הערבית, שמגיעה מלכתחילה מנקודת מוצא יותר נמוכה ומוחלשת, ועכשיו עוד יותר בצל האווירה של הפחד וחוסר האמון הנמצא בתוך החברה היהודית, גם עובדים ערבים שרוצים לעבוד לא מתקבלים לעבודה.