“תרבות הדיון כאן היא המראה של החברה הישראלית, ומה שאנחנו מוציאים מכאן, אנחנו בסופו של דבר נותנים לגיטימציה לתוקפנות של בני הנוער, לנהגים ברמזורים, וככל שנשקיע יותר כספים וניתן משאבים, אם לא נלמד את הילדים שלנו וניצור להם הרגלים חדשים – ודיברו על זה, הרגל חדש הוא לעסוק בספורט, ואז נשאל: האם ברשות המקומית יש את מגרש הספורט בשביל אותו בן נוער?
“בסוף אנחנו פה במינימום של דרך ארץ ושל תרבות דיון. יש פה אירוע שהוא כואב מאוד, אני בסוף גם מייצג ציבור, בדיוק כמוך, יש אנשים שהדבר הזה מבחינתם הוא עלה בחיי אדם, זו הטענה, והדיון הזה הוא רציני ואנחנו צריכים לנהל את הדיון הזה, כי אם אנחנו לא נהיה מסוגלים לנהל דיונים רציניים בבית הזה אז למה אנחנו כאן?
“תודה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, חברת הכנסת בן ארי, לכם, לך ולחברייך אני קורא תרבות דיון של לול תרנגולות, ולמי שמנבל את הפה כלפי גדול דור בישראל אני קורא בהמה.
“אתם פה הורדתם את תרבות הדיון לשפל חסר תקדים. אני מדבר עם פקידים כאן בכנסת ועם אנשים שמכירים את הכנסת מימים ימימה, הם אומרים, שהורדתם את הכנסת לדיוטה התחתונה. אין תחתית שאתם לא מוצאים תחתית נמוכה ממנה.
“אנחנו חייבים לאמץ בבית הזה שיח יותר טוב, יותר תרבותי, לפחות לתקופת המלחמה. אנחנו חייבים להתחייב בפני עצמנו להיצמד לעובדות. אפשר לנצח בטיעון ולהיצמד לעובדות; אפשר להתנגד לתקציב ולהיצמד לעובדות; אפשר להיות בעד התקציב ולהיצמד לעובדות; לא כל דבר חייב להפוך למלחמת שבטים.
“איפה השיח? בכל מקום שאני נמצא חוץ מהכנסת יש שיח, זה המקום היחיד שמקפיד לא לנהל דיאלוג