גלית דיסטל אטבריאן

Galit Distel Atbaryan

“לראות ילד זב דם, חצי פרצוף מלא בדם, ילד. אני מזמינה אתכם לחשוב מה היה קורה אם הילד הזה לא היה חרדי עם כובע אלא ילד צעיר ותל אביבי באיילון באחת ממחאות קפלן. כל מהדורה הייתה נפתחת עם הילד הזה, כל שעה הייתה נפתחת עם הילד הזה, מהדורה אחרי מהדורה אחרי מהדורה. אני רוצה לשאול אתכם מה היה קורה אם גברים ישראלים ציונים ראויים שמתנגדים לממשלה – וזכותם – במחאת קפלן – וזכותם – היו מצולמים אחד אחרי השני עם מכנסיים שהמשטרה הפשילה כשהרגליים שלהם זבות דם כי גררו את הרגליים שלהם בלי מכנסיים לאורך הכביש. מה היה קורה אז בעולם התקשורתי? האם יש מהדורה אחת – ברדיו, בטלוויזיה המשודרת, הטוויטר היה מתפוצץ. אבל הם חרדים. אולי יאזכרו את זה אזכור שמיני או עשירי, אחד לפני תחזית מזג האוויר, אולי, ביום טוב.

“אבל אף אחד, אף אחד לא חוטף את זה כמו החרדים. אף אחד לא חוטף את זה כמו החרדים. מה שאנחנו ראינו היום לא יכול להתקבל במדינה דמוקרטית, פשוט לא.