“ממש כמו בתיאטרון, יש לנתניהו מוטיב חוזר: הוא לא ידע. הוא לא ידע על הצוללות; הוא לא ידע על מחדלי אסון מירון; הוא לא ידע שהכלכלה שלנו בצניחה חופשית; הוא לא ידע שהשותפים הקיצוניים בקואליציה מדרדרים את המשרדים שלהם אל פי תהום; הוא לא ידע שחמאס לא מורתע; הוא לא ידע שמזוודות דולרים משמשות לחימוש האויב; הוא לא ידע שגם חיזבאללה לא מורתע; הוא לא ידע על ההתראות הביטחוניות לפני טבח 7 באוקטובר; הוא לא ידע על האזהרות של התצפיתניות.
“אז בשיטה הזאת – לא משכו בדש מעילי, לא סיפרו לי, לא אמרו לי – הוא לא שמע, הוא לא ראה, הוא לא ידע. כל כך הרבה נעלם מעיניו ומאוזניו של ראש הממשלה במדינת ישראל. אז אני לא יודעת מה גרוע יותר – ראש ממשלה שלא נמצא באירוע ולא יודע כלום, או ראש ממשלה שבוחר לא לומר אמת.
“אז נתניהו לא ידע – הגעתי למסקנה שאי-הידיעה משרתת את נתניהו, והיא הופכת למוטיב חוזר. יש לו שיטה: כשזה לא מתאים לו, הוא לא יודע, וכשזה בהצלחות והוא חילץ חיילים בקרב הרואי מרצועת עזה – הוא יודע.