יריב לוין
Yariv Levin
“וציבור עצום לא מוכן יותר לקבל לא את האכיפה הבררנית שלכם ולא את רמיסת זכויותיו.
“אכיפה בררנית היא פשע; היא דבר שמפרק כל חברה, היא בוודאי ההפך הגמור משלטון החוק.
“אנחנו מבקשים שלא תהיה קבוצה אחת מעל החוק; שלא תהיה קבוצה אחת שרק בניה ובנותיה יכולים להיכנס לתוך המערכת הזאת.
“האכיפה הבררנית הזו, שהיא דבר שמפרק כל חברה, היא דבר שאי-אפשר לקבל אותו ואי-אפשר להסכים לו.
“ואני אגיד לך עוד משהו, חברת הכנסת רייטן מרום, עובדה שאפילו כאן בכנסת, בתמיכה חוצת מפלגות, עברה פה בשלוש קריאות הצעת חוק של חברת הכנסת צגה מלקו, שמחקה באופן כמעט חסר תקדים וגורף רישומים פליליים של יוצאי אתיופיה בגין הפרות סדר, אחרי שהתברר נתון פשוט מדהים, שבזמן שבחוץ השתוללו כל הפרות הסדר חסרות התקדים שהיו, וכללו חסימת כבישים בלתי פוסקת, שריפות, ונדליזם והסתה פרועה והרבה מאוד דברים אחרים, בזמן שכל זה קרה במשך שנה שלמה, הוגשו רק 27 כתבי אישום בגין הפרות סדר.
“לכן, הכנסת כאן התאחדה כדי לבטל את העוול הנורא הזה. אבל זאת רק דוגמה למקום האיום והנורא שאנחנו נמצאים בו ולשינוי שחייב לקרות.
“אין דבר שמפרק חברה, אין דבר מסוכן לדמוקרטיה מזה שאין דין שווה לכולם; מזה שיש אכיפת חוק אחת לאנשים כאלה, ואחרת לאנשים אחרים.
“במובן הזה, אני חושב שאי-אפשר שלא לחוש תחושות קשות בהרבה היבטים שנוגעים לאכיפה בררנית ולבעיות אחרות, שמן הראוי שנידרש להן ושהכנסת בהחלט תעסוק בהן.
“אבל דבר אחד חייב להיות – שמי שיש לו את הסמכויות הכל-כך עוצמתיות האלה ינהג בהן בצורה הכי שוויונית, ישאיר את הדעות הפרטיות שלו בבית. זה חייב להיות, אחרת אנחנו במקום איום ונורא.
“ואגב, אני אגיד יותר מזה – לכן גם אכיפה בררנית היא מסוכנת, משום שאני נותן להם את הכוח, ואני כשר המשפטים בשום פנים ואופן לא יכול להתערב ואסור שאתערב באופן שבו משתמשים בסמכויות אכיפת החוק.
“אבל אין מצב ואי-אפשר לקבל מצב, שבו יש דין אחד לאלה ודין אחר לאלה.
“בעיקר אני אומר, אני חושב שהפער של האכיפה הבררנית זועק לשמיים בעולם הכי הכי רגיש, וזה עולם חופש הביטוי וההפגנה. יש כאלה שמותר להם להפגין ויש כאלה שאסור להם; יש כאלה שמותר להפגין מול הבית שלהם ב-06:00 ולזרוק פחי אשפה על הרכב שלהם ויש כאלה שאסור להתקרב לבית שלהם, גם למרחק של 300 מטר.
“אני לא חושב שלמישהו יש זכות לחסום כבישים, ולמישהו יש זכות להפגין הפגנות בלתי חוקיות, אבל מרגע שהדבר הזה קרה ויש מדיניות אחת לאותם עולי אתיופיה, שבעניינים הוגשו מאות רבות של כתבי אישום, אל מול נתונים אפסיים להפגנות – שאגב, באופן מדהים צריך לומר, התרחשו באותו מקום, בצומת קפלן, ממש באתו מקום.
“אבל לא יכול להיות מצב שבקבוצה אחת באוכלוסייה מטפלים בדרך אחת ובקבוצה אחרת מטפלים בדרך אחרת.
“אין דבר נורא, בעיניי, ממצב שבו מי שמסורה בידם הסמכות ונתון בידם הכוח, שהוא אולי העוצמתי ביותר, להעמיד לדין אנשים, לשלול את חירותם, לעצור אתם ואחר כך גם לדון אותם; מצב שבו מי שמופקדים בידיו הכוחות החזקים והעוצמתיים האלה, הכי חזקים שישנם, משתמש בהם באופן לא שוויוני ולא הוגן. יש דין לאלה ודין אחר לאחרים. אני חושב שזה מצב שחותר תחת היסודות של כל חברה מתוקנת.
“ואני אומר לכם שיש אנשים במדינת ישראל, לצערי, שחלקם נמצאים גם בצמרת רשויות אכיפת החוק והמשפט, שחושבים שהם לנצח ישלטו בזה וחושבים שלהם מותר מה שלאחרים אסור, וחושבים שלא כולם שווים, וחושבים שכדי לשמור על כל מיני דברים שהם חושבים שיצילו את מדינת ישראל מפני העם הבור, שחס וחלילה עלול לעשות כל מיני דברים, הכול מותר להם.
“אני בכלל חייב לומר, שאני רואה קו ישיר בין הסוגיה הזאת לבין עוד שורה של סוגיות, כמו נושא מעצרי השווא, בעיקר במעצרי ימין, ושורה של דברים שאני חושב שלא מתאימים למדינה דמוקרטית וצריך לעשות בהם תיקון.
“ואני אומר לכנסת ישראל: אנחנו מחוקקים חוקים, אבל אם בסוף אנחנו מחוקקים חוקים שאמורים להיות שווים לכולם, ומי שאמון על אכיפתם נוהג בדרך של אכיפה בררנית, זה מצב שאי-אפשר להשלים איתו.
“הבעיה פה היא בעיה עמוקה, עמוקה, עמוקה, רוחבית, של חוסר שוויון, של אכיפה בררנית זועקת לשמיים, מקוממת.
“ולכן, אני חושב שהמהלך הזה לתקן את העוול הזה – ואני חייב לומר: הוא לא העוול היחיד. בעיניי צריך לטפל – אני אמרתי את זה כאן כאשר העברנו את החוק של חברת הכנסת מלקו, אמרתי: צריך להרחיב וצריך לטפל בכל המקרים שבהם התברר שהייתה אכיפה בררנית.
“אני בעד אכיפה חזקה, משמעותית – בטח בעולמות האלה של חסימת כבישים – כלפי כולם. אבל אם אין אכיפה כלפי כולם, לא יכול להיות שתהיה אכיפה כלפי חלק, מכיוון שזה הרס מוחלט של כל יסודות החברה ודבר שאי-אפשר לקבל אותו.
“כפי שאמרתי בדיון שהיה בעניין החוק של חברת הכנסת מלקו, אני חוזר ואומר גם כאן: ראוי לבחון במסגרת הדיונים בוועדה גם את היחס שניתן כלפי אוכלוסיות אחרות בנושא של אכיפה בררנית. נדמה לי שגם שם נמצא נתונים בעייתיים מאוד. ככל שאפשר יהיה, כדאי יהיה להרחיב את הנושא ולתת פתרון הולם לכל אוכלוסייה שנפגעה מאכיפה בררנית ולא צודקת.
“חברת הכנסת בן ארי, מכיוון שאני מכיר את הנתונים, אין לי ספק שכשיבדקו אותם יגלו שאם כאשר אתה מוחה אתה מתנגד להתנתקות, או אתה חלק מהציבור הערבי, או אתה יוצא אתיופיה, או "חס וחלילה" לבוש כחרדי – יש מדיניות אכיפה ומעצרים אחרת מאשר כאשר אתה מסתובב עם חולצה של אחים לנשק. זה המצב העובדתי.
“לכן, הגיע הזמן לתקן את העוולות האלה. הגיע הזמן שהבניין הזה יתאחד בדרישה ברורה: דין אחד לכולם, אכיפה שוויונית לכולם.
“במחאת יוצאי אתיופיה – אלפי רישומים פליליים, אין-ספור מעצרים, אין-ספור כתבי אישום. ובמחאה אחרת שהתרחשה בשנה האחרונה – שום כלום.
“אתם יודעים מה הדבר הכי גרוע? שהאכיפה הבררנית הזאת נעשתה פיזית באותו המקום שבו היו מחאות אחרות.
“למה, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, יש אכיפה בררנית, פוגענית – אגב, זה דבר שעוד נדון בו היום בהמשך היום – שפוגעת בציבורים הכי מוחלשים, שאתם תמיד מדברים גבוהה גבוהה על כך שתגנו עליהם.
“ברור לחלוטין שאותם נושאים, שבהם אנחנו עוסקים ברפורמה המשפטית, הם ליבת העניין והבסיס כדי לייצר את השינוי המערכתי לטפל בהרבה מאוד בעיות, כולל הבעיה הזו של האכיפה הבררנית, הלא-שוויונית, הזועקת לשמים. צריך גם לומר, חבר הכנסת בוארון, יש ממש הפקרה – ואני אומר את זה כאן מעל הדוכן ולפרוטוקול – פשוט הפקרה של שרים וחברי כנסת, אל מול הסתה פרועה ואל מול התנהגות אלימה כלפיהם.
“הזכויות שאתה מבקש להעניק, והרבה זכויות שכבר מוענקות וקבועות בצדק, גם בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וגם בחוקים אחרים, הן ניתנות היום על ידי המערכת המשפטית לא לפי מהות הזכות, אלא לפי מיהותו של מבקש הזכות. יש כאלה שמגינים על הזכויות שלהם ויש כאלה שרומסים אותם כאילו הם לא קיימים.
“הבעיה העיקרית שיש לנו היא באופן היישום שלה; הבעיה היא לא בחוקים אלא באופן שבו אוכפים אותם; יש לנו בעיה קשה מאוד של אכיפה בררנית. יש נושאים שלראשי מערכת אכיפת החוק נדמה שהם חשובים מאוד על פי תפיסת עולמם האישית ובהם הם עוסקים מסביב לשעון. וכפי שמתברר לא אחת, גם מוכנים לרמוס כל כלל וכל חוק ולחרוג מכל סמכות כדי להגיע למה שבעיניהם נראה כתוצאה הרצויה.
“אני חושב שאחד הדברים היפים בהצעת החוק הזו, אדוני היושב-ראש, הוא העובדה שיש בה הסתכלות מאוד פרקטית על המצב, ונדמה לי שיש בה הבנה שלצערי, באופן שבו מערכות האכיפה פועלות ובסדרי העדיפויות שלהן, ובמה שלא פעם הוא גם אכיפה בררנית ממש – הרבה פעמים הן לא עוסקות במה שהן צריכות לעסוק.