מירב בן ארי

Merav Ben-Ari

“תודה, אדוני היושב בראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, ראשית כמובן אני רוצה לחזק את המפגינים האמיצים, הלוחמים, שנלחמים על המדינה שלהם ועל הדמוקרטיה. יש לי שם חברים, יש לי שם משפחה. אני מחזקת אותם מפה.

“אני רוצה לגבות אותם; אני רוצה לחזק אותם ואני רוצה להגיד לכולם: אם אנחנו לא נהיה שם בשבילם, אם אנחנו לא נילחם, גם כשאנחנו נמצאים בקואליציה, לא יהיה מי שיילחם בשבילם.

“הרי זה חברים שלכם שמפגינים. זה שכנים שלכם. זה לא רק בתל-אביב, קפלן, שמאלנים – שמעתי את זה. זה בנס-ציונה, בראשון, באפרת, בגוש עציון, באילת, בקריית-שמונה, בטבריה, בעפולה, ובנתניה, העיר שלי – בנתניה אלפים. למה אתם לא עוצרים?

“מה יש לכם עם המפגינים האלה, שהם אוהבים את מדינת ישראל ואת מגילת העצמאות ושרוצים אותה יהודית והדמוקרטית? מה יש לכם עם המפגינים האלה, שהם מגש הכסף של מדינת ישראל?

“כן, לא תאמין, אני רוצה להגיד תודה – לא הספקתי להגיד היום תודה, באמת, למאות אלפי המפגינים, האנשים הטובים שהגיעו היום לכנסת; לאנשים האלה שהגיעו ברכבות, באוטובוסים, בהסעות.