“אני מקווה מאוד שתפיסת ביטחון לאומי פורמלית, שתעודכן מעת לעת על פי החוק, תביא לשיפור האופן שבו יתבצע המֶחשב, התכנון, הביצוע, הלמידה, התחקור, ובמעגל מתמשך תביא לעדכונים כשיש שינויים באזור. כמובן שזה יהווה גם מצפן לראשי הגופים הביטחוניים ולתיאום טוב יותר, שכל כך נדרש אחרי 7 באוקטובר, ואחרי המציאות המאוד-מורכבת שאנחנו נמצאים בה היום, עם איומים קרובים ורחוקים.
“תפיסת ביטחון פורמלית וסדורה תתרום לביטחון הלאומי של ישראל; תשפר את יכולת התכנון ארוך הטווח, שנתפס כליקוי; תשפר את המעורבות והאחריות של דרג מדיני בבניין כוח, היקף הכוחות, פלטפורמות עיקריות, רמת כשירות – שהם עניינו של המדינאי יותר מאשר של החייל, למרות שיש פה אחריות משותפת – ולאורך השנים תמיד ניתן אישור פורמלי, אבל בלי הבנה לעומק ובלי דיונים.
“ובכל זאת, היעדר תפיסת ביטחון לאומי פורמלית עלה כליקוי מתמשך לאורך ועדות חקירה ולאורך השנים, למרות שנעשו ניסיונות להגיע לתפיסת ביטחון לאומי פורמלית. למעשה, ב-7 באוקטובר קרסו העקרונות הבסיסיים של תפיסת הביטחון הלאומי, במחדל הגדול ביותר מאז קום המדינה.
“הביטחון הוא תעודת הביטוח לחיים במדינת ישראל. באופן מפתיע מעולם לא גובשה תפיסת ביטחון לאומי פורמלית למדינת ישראל. נעשו עבודות, היו הרבה מאוד דיונים – בשורה התחתונה מעולם לא הוגשה תפיסת ביטחון לאומי, לא לכנסת ולא לממשלת ישראל, ואני רואה בזה דבר חשוב מאוד.
“המציאות שנוצרה אחרי 7 באוקטובר וההשלכות החמורות מחייבות קודם כול בחינה ותיקוף של תפיסת ביטחון לאומי, יחייבו הגדלת סד"כ ויחייבו הגדלה של המילואים, שהם פועל יוצא של הסדיר.
“הבעיה המרכזית שלנו לאורך הרבה מאוד שנים, ב-20 השנים האחרונות, היא היעדר אסטרטגיה ברורה.
“במדינת ישראל יש ליקוי בסיסי לאורך שנים, מאז קום המדינה, הוא עלה גם במלחמות ישראל, עלה גם בתקופת הקורונה, וזו העובדה שהביטחון הוא נושא מאוד חשוב ומרכזי, אבל באופן מפתיע למדינת ישראל אין תפיסת ביטחון לאומי.
“מאז הקמתה מדינת ישראל בחרה לא להגדיר תפיסת ביטחון פורמלית – מה שמעלה, בעיניי, את החיוניות ואת הצורך לגשת בחרדת קודש כשנוגעים באתגרים ביטחוניים ולנסות גם להגדיר מדיניות ברורה עד כמה שניתן, מה שפוליטיקאים לא נוטים לעשות.