עאידה תומא סלימאן
Aida Touma-Sliman
“הגיעו, לקחו אותם עם פלנלות על העיניים, קשורים כאילו פשעו, והיה חשוב – וכנראה זו הייתה ההוראה לשוטרים – לצלם את העצורים, למרות שזה מנוגד לחוק, ולשלוח את התמונה לשר כדי שיפרסם אצלו בטיקטוק את התמונות האלה.
“השר שרץ ושולח את המשטרה שלו לעצור צעירים ערבים על פחות מזה, כי הוא חושב שזה הסתה ואוהב לפרסם את הצילום שלהם במעצר, יעשה משהו?
“הרי בסופו של דבר, חוק נגד מה שנקרא בעיניכם "הטרור" קיים במדינה, ואם מישהו עובר על החוק הזה, במיוחד אם הוא ערבי – אתם לא מחכים לשאול אף אחד לפני שמענישים אותו. להפך, מענישים אפילו אנשים שעוד לא עשו עבירות מסוג זה.
“כאשר אתה מסית לטרור ואתה יהודי, אתה עלול לקבל עתיד טוב בלשבת על הכיסאות האלה ולהיות בממשלה; אם אתה ערבי וחושדים בך ולא יכולים להוכיח שום דבר עליך ולא מצליחים להגיש נגדך כתב אישום – רצים הביתה, מוציאים מהפודיום את תקנות החירום 1945 ומרתקים אותך לבית.
“אבל לא, גם כאשר חושבים להעניש על מעשים שנראים בעיני המציעים טרור, עושים איפה ואיפה. טרור יהודי זה משהו אחר.