יוסף עטאונה
Yousef Atawnah
“אלה יישובים שהמדינה הכירה בהם לפני 15, 16, 17 שנים. ואתה עובר משם ומסתכל: חוץ ממוסדות ציבור, בעיקר בתי ספר, אין כלום – לא תשתית, לא רחובות, לא מים, אין חשמל, אין כלום, ובאה המדינה היום ובמקביל רוצה להקים חמישה יישובים.
“אני העליתי את הנושא הזה בשנתיים האחרונות יותר מפעם אחת לשר הפנים, שזה בסמכותו להסדיר ולהכיר בכפרים הלא מוכרים, אך לצערי הרב, לא היה שום מענה.
“לתת מעמד למיזמים חקלאיים, תרבותיים, לתיירות, לתת את המעמד הזה, ולאנשים שרוצים לגור יש כפרים לא מוכרים, שברובם נמצאים לפני קום המדינה; במקום שהמדינה תכיר בהם, לתת להם את השירותים הבסיסיים, באים להכיר בחוות בודדים של יהודים בכדי לחזק אותם בנגב על חשבון האוכלוסייה הערבית הבדואית.
“הממשלה, רשות ההסדרה לבדואים, משתמשת בילדים הערבים הבדואים בכפרים הלא-מוכרים בנגב כבני ערובה. היא מונעת מהם חינוך, היא מונעת מהם שירותי בריאות, היא מונעת מהם חשמל, היא מונעת מהם מים, כדי ללחוץ על האנשים ולנסות לרכז אותם.
“יש לנו את כל הזכות בנגב, יש לנו את כל הזכות להיות שם - -
“- - הפתרון בנגב הוא לא להעביר את רשות ההסדרה ממשרד למשרד למשרד – הבקשה בנגב היא להכיר בכפרים הלא-מוכרים ולפרק את רשות ההסדרה לבדואים בנגב - -
“אני חושב שהגיע הזמן להסדיר את מעמד הכפרים הלא-מוכרים בנגב. כן להקים ועדה לבחון את ההכרה ביישובים הלא-מוכרים, ולהסדיר את המעמד שלהם ומיידית.
“כבר יותר מ-70 שנה הם מפונים על ידי המדינה, באישור של המושל הצבאי שהיה אז, ועד היום המדינה לא מכירה בהם ולא מפתחת להם – לא היתרי בנייה, לא מוסדות ציבור, לא חינוך, לא בריאות.
“האנשים האלה במשך 75 שנים היו לא מוכרים. היום הם גם מופקרים על ידי המדינה.
“ניסו את זה שנים על גבי שנים, והגיע הזמן לתת פתרונות לכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, ולספק להם אישורים כדי שיבנו לפי החוק.
“מכאן אני רוצה לענות לשר סמוטריץ: אנחנו נבחרי ציבור שמייצגים את הציבור שלנו, ויש לו את הזכות להכרה בכפרים שלו, ולכן כל ההתנהגות שלו וכל התגובה שלו הן בזויות.
“אני רוצה לדבר על 120,000–130,000 נפשות בנגב שחיים בכפרים הלא-מוכרים, שהממשלה הזו, כמו ממשלות אחרות לפניה, לא מכירה בהם ולא מספקת להם אף שירות.
“מה שצריך לעשות בנגב לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב ובמיוחד ביישובים הלא-מוכרים, הוא אכן להכיר ביישובים, הוא אכן להכיר בזכות, בבעלות, של הבדואים על הקרקע בנגב.
“ב-2013 הייתה המלצה להכיר ביישוב הזה, ומאז לא נעשה כלום חוץ מרדיפה של אנשים וצווי הריסה.
“ולכן הגיע הזמן להכיר בכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, הגיע הזמן להכיר בזכויות של הערבים הבדואים כאזרחים שווים במרחב הנגב, כי המציאות והאי-הכרה וההתעלמות המתמשכת יוצרות בעיה מאוד רצינית שאי-אפשר להמשיך איתה.
“מכאן אני שולח חיזוק לשייח' סיאח א-טורי ולתושבי אל-עראקיב: אתם לא לבד, אנחנו נמשיך יחד איתכם את המאבק הצודק שלכם למען הכרה שלכם ביישוב.
“עלינו לפעול יחד מתוך הבית כדי לספק שירותים חיוניים – חינוך, רווחה ובריאות – בכפרים הבלתי-מוכרים, כי הכפרים האלה נמצאים, ואפשר לשבת גם מול הוועדים המקומיים ולמצוא את הפתרונות שיטיבו עם כולנו.