“לא, אין לי תשובות בנושא הזה של טביעה או פגיעה של ילדים בכפרים בלתי חוקיים, כהגדרתך. זה מאוד קריטי וחשוב, גם לי כתושב הנגב. אני, מה שנקרא, אמשוך בדש מעילו של מי שנדרש.
“והיום, אחרי הרבה שנים – משנות השישים עד היום עברו הרבה שנים – במקום שהמדינה תבוא לקראתם ותכיר ביישוב תל עראד, שמורכב מאלפי תושבים שהועברו על ידי הממשלה – במקום להכיר בהם, הממשלה החליטה לעקור את היישוב, להרוס את היישוב ולתכנן מה שהיא חושבת לנכון בלי לערב את התושבים.
“זאת מדינה אחת ויחידה שקוראים לה מדינת ישראל, שלא רק, לא רק שלא מכירה בעשרות כפרים ערביים בנגב שהיו קיימים עוד בטרם קמה מדינת ישראל, לא רק שהיא לא מכירה בהם, היא רודפת אותם, הורסת להם את המבנים שלהם, ובשלוש-ארבע השנים האחרונות לא עוסקת בהרס מבנים בודדים, בתים בודדים ביישובים שונים, אלא עסקה בהרס כפרים שלמים, כפר א-סיר, ועוד יישובים אחרים שנעקרו מן היסוד.
“אני רוצה להגיד לך שאני גאה קודם כל בתושבי ביר הדאג'.
“אין כלום בכפרים האלו, אין שום דבר. המדינה מתעלמת לחלוטין מהכפרים הלא-מוכרים – לא רווחה, לא ספורט, לא שום דבר.
“הדרישה שלנו היא שהממשלה תפסיק את ההריסות, תכיר בכפרים הלא-מוכרים, וכך אנחנו נתקדם למקום יותר טוב.
“הדבר השלישי שאני רוצה להעלות פה – בשבוע שעבר, בסוף השבוע, הייתי ביישוב כפר א-סר, שהוא יישוב בלתי מוכר בנגב שנהרס כליל לפני כחודשיים. פגשתי שם את האימהות ואת הילדים, וראיתי, ולא בפעם הראשונה, וזאת גם לא הפעם הראשונה שאני מדברת על הסוגיה הזאת, במיוחד בחורף – על השיטפונות.
“לפני שהורסים בתים צריך לתת פתרונות לאותם תושבים; צריך לפתור ולתת פתרונות; צריך להכיר ביישובים הבלתי-מוכרים, היישובים הבדואים בדרום.
“מספיק לנו לדבר על 150,000 אזרחים, תושבים ביישובים הבלתי-מוכרים, שאין להם קורת גג, וראינו את ההריסות לפני המלחמה, ממש לפני המלחמה, הריסות בהמוניהן, הריסת בתים, והשאירו את האזרחים – אפילו הצריף הזה שהיה יכול להיות קצת מכסה, גם זה איננו.
“ומה שאנחנו דורשים הוא הכרה בכפרים הלא מוכרים והפסקת ההריסות ושיח עם האנשים. זה מה שאנחנו רוצים.
“והגיע הזמן שהממשלה תכיר בתל ערד בצורה מלאה על מנת שהתושבים יוכלו לחיות באדמה שלהם.
“אלה יישובים שהמדינה הכירה בהם לפני 15, 16, 17 שנים. ואתה עובר משם ומסתכל: חוץ ממוסדות ציבור, בעיקר בתי ספר, אין כלום – לא תשתית, לא רחובות, לא מים, אין חשמל, אין כלום, ובאה המדינה היום ובמקביל רוצה להקים חמישה יישובים.
“אני העליתי את הנושא הזה בשנתיים האחרונות יותר מפעם אחת לשר הפנים, שזה בסמכותו להסדיר ולהכיר בכפרים הלא מוכרים, אך לצערי הרב, לא היה שום מענה.
“אנחנו רוצים פתרונות, בני, ואתה כיושב-ראש של נגב אזרחי ואחראי על כל האוכלוסייה מזרחית לכביש 60, אני רוצה להגיד לך שעקרו את היישוב ואדי אל-חליל, ואנשים עכשיו גרים מתחת לעצים בלי קורת גג.
“גם היישובים האלה, עד היום לא פותחו. אין תשתיות, אין חשמל, ובחלק מהם גם אין מים, העיקר לנסות על גבם של הבדואים.
“צריך לשתף את האוכלוסייה, צריך להכיר בכפרים הלא מוכרים, צריך להפסיק את ההריסות, זה מה שאנחנו דורשים. מספיק עם הגישה הזאת.
“לתת מעמד למיזמים חקלאיים, תרבותיים, לתיירות, לתת את המעמד הזה, ולאנשים שרוצים לגור יש כפרים לא מוכרים, שברובם נמצאים לפני קום המדינה; במקום שהמדינה תכיר בהם, לתת להם את השירותים הבסיסיים, באים להכיר בחוות בודדים של יהודים בכדי לחזק אותם בנגב על חשבון האוכלוסייה הערבית הבדואית.
“הממשלה, רשות ההסדרה לבדואים, משתמשת בילדים הערבים הבדואים בכפרים הלא-מוכרים בנגב כבני ערובה. היא מונעת מהם חינוך, היא מונעת מהם שירותי בריאות, היא מונעת מהם חשמל, היא מונעת מהם מים, כדי ללחוץ על האנשים ולנסות לרכז אותם.
“יש לנו את כל הזכות בנגב, יש לנו את כל הזכות להיות שם - -
“במקום שהמדינה תנסה לתת להם פתרונות, לאשר אותם כפרים, להגיע למשא ומתן עם אותם תושבים בשביל לתת פתרונות לאותם תושבים, במקום זה התושבים בכפרים הבלתי-מוכרים מקבלים רק צווי הריסות, רק איום לפנות אותם.
“התירוץ "לא חוקיים" – אמרתי כבר קודם, הוא בעצם תירוץ – זה חלק ממדיניות הטיהור האתני.
“אנחנו מבקשים מהרשויות להפסיק את ההריסות בנגב ולהכיר בכפרים הלא-מוכרים.
“דרשנו, ואנחנו ממשיכים לדרוש: להפסיק את ההריסות, לשוחח עם האנשים. לא צריך להרוס עכשיו. אסור להרוס. צריך להכיר בכפרים.
“במקום להכיר ביישובים הבלתי-מוכרים – הרס בתים. זה לא יעזור. המדינה חייבת לתת פתרונות לאותם תושבים.
“היא קיימת הרבה מאוד זמן, לא עזרה לאנשים, לא עזרה להכרה ביישובים, ולמה צריך מתווכים? למה הישובים בנגב צריכים מתווכים? למה יישובים, ערים, כפרים – אפילו כפרים לא מוכרים – למה צריכים מתווכים? למה לא מול המשרדים ישירות?
“- - הפתרון בנגב הוא לא להעביר את רשות ההסדרה ממשרד למשרד למשרד – הבקשה בנגב היא להכיר בכפרים הלא-מוכרים ולפרק את רשות ההסדרה לבדואים בנגב - -
“אני חושב שהגיע הזמן להסדיר את מעמד הכפרים הלא-מוכרים בנגב. כן להקים ועדה לבחון את ההכרה ביישובים הלא-מוכרים, ולהסדיר את המעמד שלהם ומיידית.
“אני יודע לומר שמבחינת ההיערכות של משרד הפנים בסוגיית הבחירות, אנחנו נמתחים עד הקצה כדי לאפשר לכמה שיותר תושבים גם מהפזורה לקיים את זכותם הדמוקרטית, גם באל-קסום, גם בנווה מדבר. אנחנו רואים בזה ערך גדול וגם בסוגיית ההסדרה, אבל היא לא נתונה לסמכותי.
“עצוב מאוד מה שהיה בדיון היום בוועדה, כי אין אף אחד שלוקח אחריות על מה שקורה בכפרים הבלתי-מוכרים. נושא המיגון עלה – אף אחד לא יודע מי אחראי על המיגון של בתי הספר, מי אחראי על המיגון של התושבים בתוך היישובים הבלתי-מוכרים.
“כבר יותר מ-70 שנה הם מפונים על ידי המדינה, באישור של המושל הצבאי שהיה אז, ועד היום המדינה לא מכירה בהם ולא מפתחת להם – לא היתרי בנייה, לא מוסדות ציבור, לא חינוך, לא בריאות.
“לכן הדרישה שלנו היא להכיר בכפרים הבלתי-מוכרים עכשיו. הממשלה צריכה לקבל החלטה אמיצה, החלטה קשה, ולסייע לאנשים על מנת שתהיה הכרה בכפרים הבלתי-מוכרים.
“האנשים האלה במשך 75 שנים היו לא מוכרים. היום הם גם מופקרים על ידי המדינה.
“אם העיקרון הוא מרקם תרבותי ושמירה על המרקם הקהילתי, אז יש לנו עשרות כפרים שנמצאים על אותו עיקרון רק בהבדל אחד, שהם שם על אדמת אבותיהם ולפני קום המדינה, ועדיין הם לא מוכרים.
“ניסו את זה שנים על גבי שנים, והגיע הזמן לתת פתרונות לכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, ולספק להם אישורים כדי שיבנו לפי החוק.
“וכאן אני כן רוצה לפנות ביום הזה ולהזכיר, כמו בכל יום, את הזכות הבסיסית של כל אדם, טף, אישה, איש, לבית בטוח, לאפשרויות לחיים מכובדים, לאפשרויות לשירותי בריאות ושירותי חינוך, שלצערי הרב, לחלק גדול מהתושבים בנגב לא מגיע השירות הזה, ואפשר שכן.
“מכאן אני רוצה לענות לשר סמוטריץ: אנחנו נבחרי ציבור שמייצגים את הציבור שלנו, ויש לו את הזכות להכרה בכפרים שלו, ולכן כל ההתנהגות שלו וכל התגובה שלו הן בזויות.
“וזה מבלי להתעלם או לשכוח לרגע את שורש הבעיה, המדינה חייבת להכיר ביישובים אלו ולפתח אותם הן בתכנון ובנייה, בתשתיות, חינוך ותעסוקה.
“לא מספיק שאותם יישובים נמצאים תחת איום יומיומי של הריסות, מחסור במקומות תעסוקה, מערכת חינוך במצוקה ותשתיות שכמעט לא קיימות. גם בהיבט הזה של הטבות מס המדינה בוחרת שוב לקפח את אותם תושבים.
“אני רוצה לדבר על 120,000–130,000 נפשות בנגב שחיים בכפרים הלא-מוכרים, שהממשלה הזו, כמו ממשלות אחרות לפניה, לא מכירה בהם ולא מספקת להם אף שירות.
“הגיע הזמן להכיר בכל היישובים הבדואיים בנגב, להפסיק את ההרס והשמדת היבולים בכפרים ולפתח אותם, למען עתיד טוב יותר לבדואים, לנגב ולכלל אזרחי המדינה.
“מה שצריך לעשות בנגב לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב ובמיוחד ביישובים הלא-מוכרים, הוא אכן להכיר ביישובים, הוא אכן להכיר בזכות, בבעלות, של הבדואים על הקרקע בנגב.
“האזרחים הבדואים הם שומרי חוק, והם רוצים שהמדינה כן תכיר בכפרים הבדואיים, ושההכרה תהיה לא תחת דחפורים ותחת D-9 וכל הכוח המיותר הזה.
“ב-2013 הייתה המלצה להכיר ביישוב הזה, ומאז לא נעשה כלום חוץ מרדיפה של אנשים וצווי הריסה.
“לכן, הכרה עכשיו ביישובים הבדואים, הפסקת ההריסות, תוכניות בנייה בקידום ובשיתוף התושבים, זה צו השעה, תודה.
“ולכן הגיע הזמן להכיר בכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, הגיע הזמן להכיר בזכויות של הערבים הבדואים כאזרחים שווים במרחב הנגב, כי המציאות והאי-הכרה וההתעלמות המתמשכת יוצרות בעיה מאוד רצינית שאי-אפשר להמשיך איתה.
“מכאן אני שולח חיזוק לשייח' סיאח א-טורי ולתושבי אל-עראקיב: אתם לא לבד, אנחנו נמשיך יחד איתכם את המאבק הצודק שלכם למען הכרה שלכם ביישוב.
“עלינו לפעול יחד מתוך הבית כדי לספק שירותים חיוניים – חינוך, רווחה ובריאות – בכפרים הבלתי-מוכרים, כי הכפרים האלה נמצאים, ואפשר לשבת גם מול הוועדים המקומיים ולמצוא את הפתרונות שיטיבו עם כולנו.