“בהמשך למה שאמרה חברתי חברת הכנסת שלי טל מירון, השאילתה הזו נשלחה לפני 421 ימים, אבל האמת שזה לא השיא, כי השיא שלך ושל משרדך הוא 917 ימים ללא מענה לשאילתה שהגשתי ביוני 2023.
“באמת, אמרתי, כעבור 320 ימים לקבל תשובה לשאילתה, שהיא יחסית בעיניי פשוטה, אני חושב שיש בזה טעם לפגם.
“מקבל תשובה שמונה חודשים אחרי, כשהוא אמור לענות אחרי 21 ימים. שמונה חודשים אחרי. תראו את התשובה: התשובה לשאלתך – אין. זה השר לביטחון לאומי, שאמור איפשהו לענות לחברי כנסת.
“מבטלים לי 60 שאילתות, אתה בא לדיון להציג את הפעילות, אתה רואה מצגות וסרטונים ואתה לא יכול להישאר בוועדה – אין אף פיקוח. וכשאתה שואל שאילתות, אז אתה מקבל תשובה: אין, על שאלה מאוד לגיטימית, אפילו לא בצד פוליטי.
“השאילתות שאני הגשתי – ואדוני יושב-ראש הכנסת, אתה ער לכך – 123 שאילתות שאתה עוד לא ענית לי. השאילתה הראשונה שהגשתי לך הייתה ב-13 בפברואר 2023 – שנתיים ושלושה חודשים לא ענית לי על שאילתות. יש לי את כולן פה. אני חושב שאתה שברת שיאים לא רק בכמות הנרצחים, אלא בכמות הזלזול שלך למוסד הזה.
“על 160-150 שאילתות שלא ענו לי – אף אחד פה מחברי הכנסת, לא מהשרים, לא מדבר. אתם תהיו בדיוק כמוני. אף אחד לא עונה על שאילתות. זה התקנון, אבל לא אכפת לנו, נכון?
“סבבה, אם התקנון מבקש ממני להתייחס להצעת החוק הזו, אני אתייחס להצעת החוק הזו, אבל באותה מידה אני מצפה שיענו לי, למשל, על 64 שאילתות, שאני לא מקבל תשובה עליהן למעלה משנה וחצי. וצריך להתייחס גם לזה שלפי התקנון השר שהגיע היום לוועדה היה צריך להגיע לפני שישה חודשים.
“אנחנו צריכים וזכאים לקבל תשובות על השאלות שלנו. העברנו לך שאלות. הכנסת מבקשת שאלות מהוועדה. השר לא עונה על שום שאלה שלנו.
“מרבית חברי הכנסת ששואלים שאילתות מקבלים תשובה, במקרה הממש-ממש טוב, בתוך זמן פי שלושה או פי ארבעה מהזמן המותר על פי תקנון הכנסת. גם בטיפול המשרד שאתה עונה בשמו, אני מחכה כמעט ארבעה חודשים למענה על שאילתות.