“צעירות וצעירים במצבי סיכון אינם בעיה חברתית, הם מדד לאופן שבו המדינה, ובמיוחד השלטון המקומי בגיבוי המדינה, מתפקדים בשעת מבחן. אני מבקש שהכנסת תקיים דיון בהצעה הזאת, תבחן לא רק את המדיניות של משרדי הממשלה הרלוונטיים – הרווחה, הפנים, השיכון והבריאות – אלא גם את האופן שבו מדיניות זו מתורגמת בפועל לכלים, תקציבים וסמכויות ברשויות המקומיות, בדגש על צעירים וצעירות במצבי סיכון.