“בסופו של דבר מי שמייצגים בראש ובראשונה את האינטרס הציבורי, אלה נבחרי הציבור ונבחרי הציבור נבחרו ומשמשים בתפקידם, בוודאי שרים בממשלה, כדי להוציא לפועל את המדיניות שלהוצאתה נבחרו.
“הציבור הוא זה שבוחר את נבחריו והוא נתן את המנדט לנבחרים לנהל את המדינה והם ינהלו את המדינה כראות עיניהם בעזרת היועץ המשפטי המייעץ ולא הקובע, גם ברמת ההלכה וגם ברמת הפרקטיקה.
“האפקט המצנן הזה, בנוסף להלכה שהשתרשה לפי עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא הדין המחייב, יצרו בפועל מערך היררכי של ממשלת צללים שהיא כריחיים על צווארה של הממשלה וכמשקולות על ידי משרדי הממשלה בבואם להוציא לפועל את מדיניות הממשלה.
“- - לקבוע שליועץ המשפטי במשרד ממשלתי יש עצמאות מקצועית בתוך המשרד, הן בייעוץ והן בייצוג – מדובר בייעוץ משפטי עם מומחיות בתחום המשרד הספציפי – בשונה מכפיפות מינהלית, שתוותר בידי מנכ"ל המשרד. המטרה השנייה – לנתק את הכפיפות המקצועית האוטומטית ליועץ המשפטי לממשלה ולהפוך את ההיוועצות עימו להיוועצות מקצועית ולא לפיקוד ושליטה כפי שיש היום.
“הצעת החוק הזאת אוחזת במודל הדואלי, מודל שלפיו מצד אחד מבחינה מינהלית, כפי שעד היום קורה, היועץ המשפטי באותו משרד ממשלתי, אחראי לו המנכ"ל המקצועי, מבחינה מינהלית, היועץ המשפטי כפוף למנכ"ל, אבל מבחינה משפטית מקצועית, היועץ המשפטי לא כפוף עוד ליועץ המשפטי לממשלה, אלא הוא-הוא בעל הספציפיקציה להכריע בסוגיות משפטיות ספציפיות למשרד שעליו הוא אמון, כיוון שהוא זה שמתמחה, הוא זה שמכיר, לו יש את הוותק, לו יש את הניסיון, ולא ליועץ המשפטי לממשלה, יהא אשר יהא.