“אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, כל פעם שאני עולה לפה אני מנסה לחשוב מה אולי יפיח מעט תקווה באזרחי מדינת ישראל. בסוף מדובר בחבורה שבמשך שנים נמצאת תחת מלחמה, תחת טילים, בבלגן אחד גדול, ואני אומר: מה ייתן תקווה לעם הזה? ואז אני מגיע לפה. מהרגע שאתה מגיע לפה, אתה לא מפסיק לריב, ועל מה אתה רב? האם לתת חסינות או לא לתת חסינות לחברת כנסת שחשפה שם של סוכן שב"כ, כשחוות דעת של השב"כ אומרת שהיא סיכנה חיים? האם לריב על כך שיהיה חוק השתמטות או שלא יהיה חוק השתמטות? האם אנחנו ניתן לאחים שלנו להמשיך לעשות 500 ו-600 ימי מילואים בזמן שאחים אחרים שלנו בוחרים שלא לעשות את זה? בזה אנחנו מתעסקים, בזה כנסת ישראל מתעסקת.
“אז אתם תעמדו פה ותבואו ותסבירו לנו למה קובי גיסי צריך לעשות 400 ימי מילואים עם ארבעה ילדים בבית; למה יפתח כהן צריך לעשות 400 ימי מילואים.
“אני צריך להסביר לבן שלי, בן ארבע, למה לא באים להחליף את דוד שלו קובי, מ"פ בשריון, עם ארבעה ילדים ומסעדה, שלא חוזר הביתה כבר שנה וחצי.
“עכשיו אני באמת שואל, בשם דור שלם, איך יכול להיות שאתם לא מוכנים לקחת הנטל יחד איתנו? איך יכול להיות שאתם מוכנים לראות יהודי אחר סובל, עושה 300 פלוס ימי מילואים, מאבד את העסק שלו, מאבד את שלום הבית שלו, מאבד את הפרנסה שלו, מאבד את הפרנסה העתידית שלו – כי אף אחד לא ייקח אותו גם יותר לעבודה. שום לוחם לא יהיה באותו סטטוס של מה שהוא היה לפני 7 באוקטובר.
“אבל מה לעשות, אחרי 7 באוקטובר המדינה השתנתה, חסרים לצבא לוחמים. האתגרים הביטחוניים שלנו הולכים וגדלים, והצבא, לצערי, נשחק. אי-אפשר לעזוב את החיים שלך למשך יותר משנה, לשרת במילואים במשך יותר משנה.
“יש פה ציבור שלם, יהודים במדינת ישראל שמבקשים עזרה כי הם קורסים, כי העסקים שלהם קורסים; כי הם לא יכולים להיות 300 ימים מחוץ לבית ובלי לראות את הילדים שלהם; כי זה לא הגיוני, שאנשי מילואים בני 40 ו-45 ישרתו שנה שלמה במילואים, וציבור שלם, בני 18 ו-20 ו-22 לא יעשו כלום.