“יש פה כסף למכביר להרבה מאוד דרישות. דרישה אחת זה משרדים למכביר. דרישה אחרת זה תקציבים קואליציוניים, 5.4 מיליארד. אבל לקבוע פעם אחת ולתמיד מהו אחוז מהתמ"ג לטובת תקציב הביטחון, את זה מתקשה המדינה שיש לה שבע חזיתות פתוחות לעשות.
“אז תקציבים קואליציוניים יהיה לנו 5.4 מיליארד שקל. לכל זה יש כסף. אפס אחריות ואפס יצירתיות לטובת מדינת ישראל.
“היה ראוי שהממשלה והשרים יעשו חשבון נפש, ולא יקצו תקציבי עתק של כ-400 מיליון ש"ח למשרד למשימות לאומיות, תקציבים מיותרים למשרד המורשת, תקציבים מיותרים למשרד ירושלים, ותקציבים לעמותות שמעודדות השתמטות מצה"ל.
“בזמן שהחברה הישראלית במיטבה, רבבות מתנדבים נכנסו מתחת לאלונקה ונענים לצורך של המפונים, לצורכי משפחות החטופים, לילדינו האהובים שנמצאים בחזית, הממשלה מעבירה תקציב ביזיוני סקטוריאלי, תקציב בחירות.
“כיצד ייתכן שבזמן שחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים נמצאים כבר קרוב לחודשיים בשטח, נלחמים בעוז רוח ובאומץ לב, מזרימים כספים קואליציוניים לא להם, אלא לבחורי ישיבות?
“לא ברור לכל בר-דעת, לא רק לי, איך 5 מיליארד שקלים עדיין נותרו בסעיפים קואליציוניים.
“אף שאנחנו יודעים שנתניהו יושב ומאשר דרישה אחר דרישה, הוא נסחט על מלא, והוא חותם על הסכמים שמגלמים סעיפים שמעודדים אפליה, הקטנת נשים, הדרת נשים, שנאת להט"בים, הלבנת שחיתות וגזענות.
“מאחר ומפלגת ישראל ביתנו הגדירה סדר עדיפות ברור, והוא תעדוף חיילי צה"ל – אלו שמשרתים בצבא ועושים מילואים – ותעדוף ציבור העובדים ומשלמי המסים, היום אנחנו ניצבים על קו פרשת דרכים, בו ההסכמים הקואליציוניים מסמנים לנו היפוך מוחלט של סדר העדיפויות ויצירת אי שוויון מוחלט בין הציבורים.