משה סולומון

Moshe Solomon

“יום ירושלים נקבע כיום הזיכרון לנופלים בדרכם מאתיופיה לירושלים דווקא בגלל שהנופלים נפלו כשטעם ירושלים בפיהם, כשהמחשבות על ירושלים בפיהם. בכל שנה בהר הרצל, באנדרטה הממלכתית לנופלים, אנחנו מציינים את יום זכרם. וגם אני, שהלכתי במסע הזה 1,000 ק"מ, וגם אני, שהייתי בסודאן שלוש שנים תמימות בציפייה להגיע לירושלים – סבל עצום, קושי בלתי רגיל לחיות בזהות בדויה, לחיות בזרות, לחיות בספק, שלוש שנים זה קשה מאוד – אבל כולנו, כולנו, אדוני היושב-ראש, ברגעים הקשים חשבנו על ירושלים וזקפנו את קומתנו. ברגעים הקשים האלה חלמנו על ירושלים, והפחנו תקווה גם ברגעים האלה. אז גם אני זכיתי מצד אחד לעבוד קשה בסודאן, לפרנס משפחה בגיל שבע עד תשע, וגם אני זכיתי להגיע לכאן, להתאחד עם עם ישראל ולפעול כאן לאחדותה ולשלמותה של האומה כולה.

“כלומר, אנחנו מדברים על זה כבר שלוש וחצי שנים וכל הזמן זו דחייה על גבי דחייה. אני רוצה שתמצאו פתרונות ולא בעיות. יש פתרונות בשטח. אם רוצים, אם באמת יש נפש חפצה, אפשר למצוא פתרונות ולא לעכב את זה בגלל מסיבה כזאת או מסיבה כזאת.